שלטי הגיבורים על עירובין לג:

אבל האוכלים בגנות אסור להם ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותן אע"פ שאינן מכוונים פסיק רישיה הוא אבל מותרין להטיל בהן מי רגלים או שאר משקין שאינן מצמיחים:

כתב הרא"ש ז"ל אעשבי' קאי דבכל ענין שרי להלך על גביהן אבל באילן יבש איכא למיגזר משום דמינכר טפי ואין להוכיח מכאן היתר לאילן יבש ונראה דרב אלפס ז"ל לא מפליג בין אילן לעשבים ולהכי לא הביא בהלכות ההיא דאילן יבש:

וכתב הטור ששיעור גבהותן מן הארץ ג' טפחים ופליג עם רבי' ולית לשום אחד משאר הפוסקים שכתבו כן:

כתב הר"ז הלוי ז"ל הא דתנן הדלת שבמוקצה וכו' וכן הא דתניא דלת הנגררת והמחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורה ותלויה נועלין בהן וכו' סתמא כולהו כר' אלעזר דבעי בפקק החלון קשור ותלוי בפרק כל הכלים וקאמר רב ירמיה בר אבא משמיה דעולא מאן תנא נגר הנגרר ר' אלעזר היא והשתא דקי"ל הילכתא כרבי יהוד' דבקשור אע"פ שאין תלוי סגי נקיטינן מיניה דלית הילכתא כהני מתנייתא דבעי קשורים ותלוים ולא כי תנא דמתניתין דבעי גבוהים מן הארץ ולא נהירא לאוקמה סתמא דמתניתין דלא כהלכתא ויותר נראין דברי הראב"ד ז"ל וז"ל אי קשה לך כיון דקי"ל כר' יהודה וכרשב"ג דאמר מוסיף על אהל עראי מותר הא אמרינן לעיל במתניתין הדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה ומחצלת אין נועלין בשבת אלא אם כן גבוה מן הארץ ואסרי ליה משום בנין והלא תוספ' אהל עראי הוא שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור התם כיון שדלת של מוקצה הוא ושל פרצה לאו תוספת אהל עראי הוא אלא קבע שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליה' ואם היה בפתח קבוע להכנס ולצאת דרך שם אע"פ שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן: