שלטי הגיבורים על עירובין ל.

בגמ' יהיב טעמא למילתיה דר"מ גזירה משום תל ברה"ר פירש הר"ר יהודה דאין הלכה כר"מ בהא אע"ג דקי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו ה"מ במקום יחיד אבל הכא רבנן פליגי עליה כדאמר לקמן דלחכמים גגין וחצרות רשות אחת הן וכתב הרא"ש נ"ל דלית הלכתא כר"מ ולאו מטעמי' דאפי' לגבי רבי' פסקינן כוותיה בכתובות בפ' אע"פ גבי שהאדם משהה את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה אלא משום דלקמן פסקינן כר"ש דאמר כולן רשות אחת הן:

ואם לא עירבו החצרו' גם לא שתפו המבואות כתב מיי' שאם עירבו בחצרות כל אחת לעצמה אז אין מטלטלין במבוי אלא בד' אמות ואם לא עירבה כל אחת לעצמה אז מותר לטלטל בכולו: ובה"ג כתב סתם אסור לטלטל במבוי בלא עירוב ולא חילק בין עירבו חצרות לעצמן או לא וזה ודאי א"א דאפילו רב דאסר לטלטל במבוי בלא עירוב מודה שאם לא עירבו חצרות עם בתים שרי והתוספות פוסקין שאין הלכה כרב ושרי לטלטל בכל מבוי אפי' כי עירבו חצרות עם בתים וכן יראה דעת רבי' שלא הביא דברי רב פרק רבי אליעזר דמילה: לשון ריא"ז וכן שתי חצרות שנפרץ כותל שביניהם מע"ש והוציא כליו דרך מלבוש מביתו לחצרו והפשיטן בחצרו אסור לטלטל מחצרו לחצר חבירו אפילו כל שהוא הואיל ובתחלת השבת שבתו הכלים בבית וכן אסור לטלטלן ד"א אפי' בחצרו שהרי נפרץ במלואו למקום האסור לו ונעשה ככרמלית אצל כלים ששבתו בתוך ביתו כמבואר בקונטרס הראיות: נפרץ כותל שביניהן בשבת הואיל ובתחלת השבת היתה מותרת כל החצר לעצמה אמרינן הואיל והותרה למקצת שבת הותרה לכל השבת כולה וכל חצר לחצר מטלטלת לעצמה עד עיקר מחיצה כאילו היתה המחיצה קיימת: