שלטי הגיבורים על עירובין כו.

לשון ריא"ז כמה שיעור העירוב של חצר או השתוף של מבוי מזון שתי סעודות והן כשיעור י"ח גרוגרו' ואם היו בני החצר או בני המבוי פחותין מי"ח בעלי בתים די להם כגרוגרת לכל אחד ואחד ואע"פ שאינן מגיעין לשיעור שתי סעודות ואם היו יותר מי"ח די להן כשיעור שתי סעודות אע"פ שאינן מגיעין כגרוגרת לכל אחד ואחד והן כששה ביצים בינונית כדברי רבינו משה ולי נראה שיש להקל כדברי האומר ה' ביצים בינונית ושליש שהלכה כדברי המיקל בעירוב כמבואר בקונט' הראיות:

ויש לתמוה על פי' רש"י ז"ל כי מה תולה עירוב במעות שלא מדעתו אפי' עירב במעות מדעתו לא הוי עירוב כיון דמעות אינן קונות והתוס' כתבו דאפי' זיכה לו ע"י אחר או קנה לו לחם מן השוק באותה מעה אין עירוב כיון שהנותן נתכוין לקנות מן החנוני מיד כי היה סבור שמעותיו קונות לו בלא משיכה וכל הזכיות שעושה לו החנוני שלא מדעת בעה"ב קעביד ואין מערבין אלא מדעתו ודברים הללו תמוהים בעיני דהא דאמרו חכמים דאין מערבין אלא מדעתו ואפילו בעירובי חצירות היינו משום דחשיבי ליה קצת חובה אי בשתי מבואות איירי ואי נמי במבוי אחד מיירי חשבינן ליה קצת חובה אולי יש קצת טעם למה אינו רוצה לערב דאי זכות גמור הוא מאי הוי טעמייהו דרבנן דאומרין אין מערבין אלא לדעתו וזה שגילה בדעתו שחפץ בעירוב שהרי נתן מעה לחנוני ומאחר שאין קונה לו המעה וזיכה לו החנוני אמאי לא זכה הלכך נ"ל לפרש מתני' כמשמעו ואם נתן לו לחם בלא זיכוי לא זכו לו מעותיו דלא ס"ל לרבנן להא דר"א דסבר דעשאוהו כארבע פרקים הללו אבל אם זיכה לו ע"י אחר מודו רבנן דהוי עירוב והא דקתני שאין מערבין לו לאדם אלא מדעתו מילתא באנפי נפשיה הוא ולא קאי אנותן מעה לחנוני וה"ק ואין מערבין לו וכו' וכהאי גוונא בפ"ק דיו"ט שאפר כירה מוכן הוא תדע דאי קאי אנותן מעות לחנוני ה"ל למיתנייה קודם הך דתנא מודים חכמי' בשאר כל אדם וכו':