שלטי הגיבורים על חולין טו.

הרא"ש פסק דנפולה אפי' לא עמדה תוך מעת לעת רק פשטה ידה לעמוד יצאה מכלל ריסוק אברים כאילו שהתה מעת לעת ודי לה בבדיקה וכן אפי' לא הלכה רק שעקרה רגליה לילך מותרת מיד אפי' בלא בדיקה וכן פסק טור י"ד והכי כתב הרא"ש בשם בעל העיטור ובעל הלכות ומדברי רבינו ומיי' משמע דאינו מועיל כלום וכ"כ הרשב"א דלא מהניא פשטה ידה להתירה תוך מעת לעת עד שתעמוד ולא מהני עקרה רגלה לילך להתירה עד שתלך ובשם בעל העיטור כתבו דאנן האידנא ליכא מאן דבדיק ובעינן הלכה:

כתב הרשב"א דאם נעקר צלע וחצי חוליא עמה טרפה ודוקא מהצלעות הגדולות אבל הקטנות שאין בהן מוח אפי' נעקר צלע וחצי חוליא כשרה ושאר הפוסקים לא חלקו כלל ובכל ענין טרפה:

כתב רמב"ם נחבט רוב גבהה והרי רוב הקיפה קיים או שנחבט רוב הקיפה והרי רוב גבהה קיים הרי זו ספק טרפה ויראה לי שאוסרין אותה. וריא"ז כתב ורבינו משה מתיר ואין טעם לדבריו כמבואר בקונט' הראיות:

הרא"ש והטור כתבו דכל שאר חיות חוץ מארי וזאב ונמיה ושועל וחולדה וחתול אין להם דריסה שאע"פ שהדוב שכול והנמר עז אינן דורסין והרשב"א והר"ן כתבו דכל חיה טמאה שאינה גסה מן הזאב אין לה דריסה בגדולה שבדקה בכבשים או בעזים אפי' היא גסה כזאב אבל יש דריסה בגדיים וטלאים וכ"ש בעופות ואם היתה גסה מן הזאב דינה כזאב * צ"ל למעלה ויש מארי הרי היא כארי ויש לה דריסה בכל וכן יראה קצת מלשון מיי' שכתב ובבהמה דקה וחיה דקה מן הזאב ולמעלה וכן יראה לשון סמ"ג שכתב דרוסה טרפה והוא שידרוס הארי וכיוצא בו את הבהמה.