שלטי הגיבורים על בבא מציעא עב

כתב הטור חו"מ סי' תי"ד דלאחר שהזיקו הזבל והגלל אפילו בתוך ל' יום כל הקודם בהן זכה וכ"כ בהגהת הרא"ש בשם ר"י ועוד כתב שם בהגהת הרא"ש דלאחר ל' יום שאין לו רשות להניח שם יותר כל הקודם בהם זכה ותימה על דברי הטור והג"ה דהיאך כתב הטור דלאחר שהזיקו הזבלים והגלל כל הקודם זכה דמשמע כל תקלה שהונחה בר"ה בין ברשות בין שלא ברשות בין יש בה שבת בין אין בה שבת בכל ענין כשהזיקו הרי היא כהפקר לכל אדם וזהו תימה דמנין לנו הדבר הזה א"כ משאו שהזיקה ברה"ר בפשיעה אפילו יהיה שוה אלף מנה זכה בה הניזק ויהיה שלו וזה יתחייב לו עד תשלום ועוד אי כל תקלה שהזיקה הוא מופקרת מיד א"כ מה צורך לכל החלוקים שעשינו גבי נשברה כדו בין נתכוין לזכות בחרסיה או לא נתכוין ובין הפקיר נזקיו או לא הפקיר הרי לעולם הם מופקרין מיד כשהזיקו ועוד היאך כתיב בהג"ה דלאחר ל' יום שאין לו עוד רשות להניח שם הגלל כל הקודם זכה בו והרי אין בגלל זה שבח ובהדיא אמרי' שם בגמ' דכל שאין בו שבח לא קנסינן ודקדקו שם התוס' דא"כ המניח קוץ וזכוכית ברה"ר אע"פ שאין לו רשות וחייבין להצניען אין כל הקודם זכה כיון שאין בהם שבח אלא גופן וצ"ע וקצת נראה לתת טעם לדברי הטור ולומר דהיינו טעמא דגלל וזבל לאחר שהזיקו כל הקודם זכה בהן דכיון דהזיקו חשובה כאילו התרו בהם שיסלקום משם ואנן קי"ל דכל שהתרו בבעלים ולא סלקום שהיו מופקרין לכל כדבעינן למימר לקמן בסמוך בס"ד אך דברי הג"ה קשין ביותר אם לא נתרץ גם הם בדרך זו ואע"פ דגבי קוץ וזכוכית לא חשבינן להו כמותרים היינו משום שלא היה רשות לעולם להניחם שם אבל הכא כשנותנין לו רשות להניח שם עד ל' יום כאילו אמרו לו ב"ד עד ל' יום יש לך רשות מכאן ואילך סלקם משם והיינו התראה וכן נמי כשמזיק חשוב כאילו אמרו יש לך רשות להנית רק שלא תזיק ש"מ הא כשתזיק תסיר והיינו התראה והלכך חמור טפי כשנותן ברשות ממה שאינו נותן ברשות הלכך אין לדמות שאר תקלות לאלו ואינו אומר בהם שיהיו הפקר כשהזיקו אלא כשיש לומר דההיזק שעשה חשוב התראה. כד"ן. ודוקא זבל וגלל שאין בהם כ"כ היזק לרבים שעומדין ליפנות משם מהר מצי להוציא לרה"ר ל' יום כדאיתא פ' המניח אבל תבן וקש שהם מזיקין יותר לפי שהן ארוכים וחלקים אין לו רשות להוציאן וקנסינן שיהא התבן והקש הפקר וכל הזוכה בהן מעצמו הוי שלו אלא שאין מורין כן למי שיבא לשאול עליהן ואם התרו בהן שיסלקו אז גם מורין לו כן שיזכה בהן מקודם ואפשר שכל תקלה שאדם מניח ברשות הרבים שלא ברשות והתרה בבעלים ולא סלקום דאפילו התקלה היא דבר שאין בה שבח בעמידה שם ברשות הרבים אף על פי כן היו מפקירין אותה בית דין לכל וכל הקודם בה זכה ובדבר שמשביח נמי אם התרו בו לסלקו קודם שבא עליו השבח ולא סלק הרי היא הפקר דאף על פי דמבעיא שם בגמרא אם יכול לזכות בדבר שמשביח אפילו קודם שבא עליו השבח או לא ולא איפשט התם מיירי שלא התרו בו אבל אם התרו בו נראה דבכל ענין כל הקודם זכה דהפקר ב"ד הפקר ואם זכה בתבן ובקש קודם דהשביחו איבעיא פרק המניח אם יכול לזכות או לאו ולא איפשוט והוי ספיקא דדינא התלוי במחלוקת בהמה שכשכשה בגיד שלה והזיקה ברה"ר דמיי' פ"ק מהלכות נ"מ כתב דאם תפש הניזק גובה ח"נ ממה שתפשו שזה הדבר ספק הוא אם אלו תולדות הקרן שחייב עליהן בר"ה ח"נ כתם או תולדות הרגל שפטור עליהם ברשות הרבים ואהניא ליה תפישתו לעשותו מוחזק ולהוי המע"ה ועד שלא יביא ראיה שהם תולדה דרגל משלם ח"נ ואם הזיק ברשות הניזק ותפש אהני ליה תפישתו לעשותו מוחזק ומשלם המזיק נזק שלם דדלמא תולדה דרגל הוא דפטור ברה"ר ואע"ג דשמא תולדה דקרן הוא שחייבת בר"ה ח"נ על הניזק להביא ראיה שהיא תולדה דקרן ואע"פ כן לא יצא ממון מחזקת המזיק רק הניזק הוא המע"ה ואם ברשות הניזק הזיק אם תפש הגוף מגבין לו ח"נ ממ"נ אי תולדה דרגל חייב נ"ש אי תולדה דקרן חייב ח"נ ואף על גב דאין מגבין דיני קנסות בבבל השתא דתפיס מגבינן ליה ח"נ וכ"כ הרמב"ן שם במ"מ וכ"כ הרא"ש והטור חו"מ סימן ש"צ בשם ר"י והוסיף לומר הטור בשם ר"י דאפילו אם הזיק [לאדם אחד] בב' מקומות כגון שהזיקו ברה"ר וגם ברשותו דניזק ממש בנזק זה שהוא ספק דדינא אינו חייב ברה"ר רק ח"נ על ההיזק שברשות הניזק אם תפש ואין הניזק יכול לומר אם תאמר שהוא קרן תתחייב ברה"ר גם ח"נ וא"ת שהוא רגל תתחייב ברשות הניזק נ"ש אלא הולכים בשניהם להקל ואפשר דמהאי דינא נלמוד דין שיבא לפנינו שהוא מחלוקת בין הפוסקים דלא ידעינן כמי מינייהו לעביד וקם חד מהבעלי דינין והחזיק דלמיי' הוי חזקתו חזקה ויכול לומר קים לי כהאי פוסק שפוסק הדין בעדי ולהוי אידך המע"ה ועד שלא יביא ראיה דהלכתא כפוסקים אחרים גובה מתפישתו ולדברי ר"י כיון שהוא ספק דדינא דלא ידעינן פשוטו של דין היאך הוא או כהאי או כהאי אין המחזיק בתפישתו תפישה ומוציאין מידו ועליו להביא ראיה דדינא כוותיה ועד שלא יביא ראיה הוי הממון בחזקה הראשונה ומכאן נמי דספק דדינא הוי ספק לענין אם יש ספק אחר שנוכל לומר עליו ס"ס וכ"כ בהדיא בסמוך הרא"ש גבי היתה מהלכת ברשות הרבים והתיזה שזכרנו ולדברי הטור שכתבתי לעיל דס"ל דתקלה זו לאחר שהזיק הרי היא מופקרת בכל ענין צ"ל דהא דאמר בגמ' אי זכה אדם בתבן וקש קודם שהשביחו אי הוי זכיותיו זכייה אי לא מיירי דוקא כשלא הזיקו עדיין אבל אם הזיקו פשיטא דלדידיה הוי זכייתו זכייה דהא אפילו בדבר שאין עתיד לבא עליו שבח כלל כגון הגלל וזבל אמר שאם הזיק כל הקודם בו זכה ואצ"ל הכא בתבן וקש שעתיד לבא עליהם שבח דאם הזיק כל הקודם זכה ומיהו לפי תירוץ שעשיתי יכול להיות דאף לאחר שהזיק קמיבעיא ליה כיון דזה ההיזק חשוב התראה וזכור כי בפלוגתא דרב וזעירי שם בדף ל' כדאמרינן לימא כתנאי וכו' לפי התירוץ שם משמע דליכא איסור בהנחת התקלה ברשות הרבים עד שיזיק דלא דמי נזק התקלות דגמרינן מבור לשאר הנזקין וכי היכי דלא אמרינן בתקלה גרמא בניזקין אע"פ שאינו אלא גרם וצ"ע לישבם בכל מקום הדברים האלה למה זה בתקלות אינו עובר משעת הנחתן עד שיזיקו ובשאר הניזקין אמרינן דאסור לגרום ההיזק כמו שכתב מיי' פ"י מהלכות נ"מ וכן למה זה אינו נקרא גרמא בניזקין מי שמניח התקלה: