שלטי הגיבורים על בבא מציעא סז

בדין בעל הבית שכופר לשכיר שלא השכירו מעולם המרדכי פ' הגוזל בתרא בשם רבינו שמחה כתב דאם הוא כופר ואומר לא שכרתיך מעולם נאמן בעה"ב בלא שבועה דליכא דררא דממונא כלל שמודה השכיר שלא בא ממונו ליד השוכר וגרע ממנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והמרדכי גופיה מדידיה כתב פ' כל הנשבעין דלאחר שנתקנה שבועת היסת צריך בעה"ב לישבע והמרדכי שם פרק הגוזל בתרא הביא דעת מהר"ם דפליג עם רבינו שמתה בהאי דשכיר וכן פליגי בעני שתבע לעשיר נדרת לי כך וכך והעשיר כופר דלמהר"ם ישבע העשיר ולרבינו שמחה פטור מיהו צ"ע האי עשיר שתבעו עני נדרת לי כך וכך במה מיירי בשכיר עני או דלמא בעני שתובע לעשיר שנדר לו מתנה כך וכך היה יוצא לנו מכאן דין פשוט דהטוען לחבירו מכרת לי חפץ פלוני שבידך ונדרתו לי בכך וכך וזה כופר על ערך החפץ ולא נתרצה מעולם למוכרו לו דצריך בעל החפץ לישבע דדין אמירת מתנת עשיר לעני ודין אמירה למכור חפץ חדא נינהו לענין שבשניהם יכול לחזור בו וכיון דהכא גבי מתנה אע"פ דאם יודה קא מצי מיהדר ביה צריך שבועה ה"נ גבי מכירה דמצי מהדר ביה אם יודה יש לחייבו שבועה וקצת מוכיחים דברי המרדכי דמהר"ם ז"ל לא מיירי בשכיר עני שתובע שכר פעולתו לבעה"ב דהא הוצרך המרדכי לומר דנראה לו דמהר"ם חולק על רבינו שמחה ואם היה שדברי מהר"ם מיירי בשכיר עני מה צריך למרדכי לומר שנראה לו דחלוקין אהדדי ומה בא ללמדנו והרי אנו רואים בענינו להדיא דפליגי אהדדי דתרוייהו בשכיר שתובע שכירות לבעה"ב מיירי אבל ודאי דדברי מהר"ם לא קאי על שכיר עני ומש"ה הוצרך המרדכי לומר דנראה לו דפליגי אהדדי ועוד אילו בשכיר מיירי למה ליה למינקט בלישניה עשיר ועני ולמה ליה למנקט בלישניה נדרת לי כל אלו הלשונות לא שייכי גבי טענת שכיר ובעה"ב כשטוענים על גוף השכירות אם השכירו מעולם או לא: שאלה להרא"ש. ראובן קנה סחורה משמעון ואמר לו אעמידך אצל לוי שאני עושה לו מלאכה פלונית ונותן לי כך וכך לשנה ולכשיגיע הזמן יתן לך שכרי במקומי והעני מי שהיה חייב ליתן לו המעות אם חייב הלוקח ליתן המעות למוכר אם לאו: תשובה. חייב הלוקח ליתן למוכר המעות שזה שהיה עושה לו מלאכה לא נתחייב לו עדיין מעות לראובן בשעה שקיבל עליו ליתנם כיון שעדיין לא נעשה המלאכה ואין מתחייב במעמד שלשתן אא"כ היו בידו מעות משל מי שמצוה ליתן לו וכיון שקנה ממנו הסחורה נגמר המקח ואם לוי לא יתן חייב ראובן הלוקח ליתן לו. שכרו בלא עדים נאמן לומר פרעתיך בלא שבועה ופי' ר"י היינו דוקא כשטוען פרעתיך כל שכרך דאז הוא נאמן במגו דלא שכרתיך ששתי הטענות שוות שיש בהם העזה אבל אם מודה מקצת ליכא מגו דלא אמרי' יהא נאמן במגו דאי בעי לומר לא שכרתיך מעולם דהוה ליה העזה הלכך אם טוען ברי שפרעו קצת ישבע השכיר ונוטל ואם טוען ספק נוטל השכיר בלא שבועה: