שלטי הגיבורים על בבא קמא לז

התוס' שם בשם ריב"א ז"ל הסכימו דמודה מקצת הטענה ישבע מן התורה בכל הטענות בין בטענות דשייכי דוקא במלוה כגון לא היו דברים מעולם דרוב טענת דמלוה הן כפירה והודאה כיצד ראובן שטוען לשמעון מנה לי בידך בהלואה או בפקדון והלה אומר להד"ם דאז על כפירה זו פטור משבועה דאורייתא דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח ובעל הפקדון לומר להד"ם אם אינו כן הלכך כי כפר בכל פטור משבועה מה"ת ואם הודה במקצת חייב שבועה על השאר מה"ת כי היכי דלודי בכולי ואין לפוטרו משבועה היכא דמודה במקצת מיגו דאי בעי כפר הכל והוי פטור דכיון דלא מצי לכפור הכל אלא בהעזה אין כאן מיגו דמיגו דהעזה אינו מיגו וה"נ אי טענו ראובן לשמעון הפקדתי בידך והלה טוען נאנס או נגנב או מתה מחמת מלאכה אע"ג דאיהו כופר בכל בהאי טענה אינו נפטר משבועה דליכא למימר הכא חזקה אין אדם מעיז דאדרבה יכול הוא להעיז ולכפור בטענת נאנסו כיון דהמפקיד לא מצי לידע דבר זה הלכך אפי' כפר הכל חייב שבועה ואם כופר בהאי טענה דנאנסו או דנגנבו או מתה מחמת מלאכה אם הודה במקצת נמי חייב ונמצא א"כ דכל טענות דאיכא למימר בהו חזקה אין אדם מעיז אם כופר הכל פטור משבועה דאורייתא וכל טענות דמצי להעיז אם כופר הכל חייב שבועה דאורייתא ולזה הסכימו קצת מהמפרשים ולדברי ר"ת בין טענות דחזקה דאינו מעיז לכפור הכל בין טענות שיכול להעיז לעולם כי כפר בכולהו פטור משבועה דגזירת הכתוב הוא דלא מחייב בשבועה בכפירת הכל ולדברי רש"י כל טענה דחזקה שזה לא יעיז לכפור הכל מפני טובה שקבל ממנו כגון טענות הבאים על מלוה (ולוה) היכא שזה כופר הכל פטור דודאי אין אדם מעיז בפני זה שעשה לו טובה לכפור הכל אבל טענה דבין מפקיד ונפקד דאין כאן שום טובה כי בסיבת שום טובה שקבל הנפקד מן המפקיד לא ימנע מלכפור לו הכל אז רמינן שבועה על הנפקד היכא שכופר הכל דליכא שום טעמא למפטריה משבועה כמו דאיכא בין לוה ומלוה וכ"כ הנ"י פדק הגוזל בתרא גבי [מכיר] כליו וספריו ביד אחר וקשה בעיני על דעת התוס' דאמרי דהיכא דכופר בכל מקום שאינו יכול להעיז פטור משבוע' ונותנים טעם להעזה דכיון שכופר הכל וחבירו יודע אם הכפירה אמת או לאו אם לא היה כן לא היה כופר ומשום האי טעמא פטור למה לא נאמר כן גם לגבי תובע דחזקה מה שתובע הוא אמת דכיון דחבירו יכול לידע בשקרו חזקה לא היה מעיז פניו לתבוע אם לא היה לו לקבל ממנו ובשלמא לר"ת אתי שפיר פטור הנתבע דגזירת הכתוב הוא גם לרש"י ז"ל ליכא להקשות כך דלדעתי מש"ה דחק רש"י לתת טעם לחזקה דהעזה משום שקבל טובה ממנו דהשתא דוקא לגבי לוי איכא למימר כך ולא לגבי תובע אבל לפי' התוס' קשה ונ"ל דהוה מיגו להוציא ומיגו להוציא לא אמרי' ומה שיש להקשות על דברי התוס' דאמרי כל היכא דכפר הכל רמינן שבועה עליה מהא דאמר פ"ב דכתובות גבי שדה זו של אביך היתה ולקחתיו הימנו דאמרי' עלה טענו הבן שהיה של אביו אלא שאין לו עדים מהימן לומר לקחתיו במיגו שיכול לומר לא היה לאביך מעולם אע"ג דבהאי ידע ובהאי לא ידע כבר הקשו זה ותירצוהו ג"כ התוס' ונמצאת למד מחלוקת דלדברי התוס' כל מודה מקצת הטענה ישבע ולא אמרי' יהא נאמן במיגו דאי בעי כפר הכל דאין זה מיגו דחזקה הוא שלא יעיז לכפור הכל והלכך במקום דליכא למימר שאם יכפור יהיה עזות אז מודה מקצת הטענה פטור משבועה במיגו דאי בעי כפר הכל והיכי דמי כגון מודה לבנו דמלוה במקצת דפטור במיגו דאי בעי כפר הכל ולא היה שם עדות וכן כל כיוצא בו כמו שכתב שם המרדכי ודוקא שהודה במקצת במידי דאי כפר הכל היה פטור ולאפוקי מודה במקצת בפקדון דודאי חייב דגם אם כפר בכל חייב כמו שכתבנו: