שלטי הגיבורים על בבא קמא יא

זרק כלי מראש הגג במקום שאין תחתיו כרים וכסתות ובעודן באויר בא אחר ושברו במקל רבינו ומיי' פ"ז מהל' חובל ומזיק וסמ"ג עשין סי' ע' והרא"ש והטור ח"מ סי' שפ"ו והנ"י ורוב הפוסקים הסכימו דהזורק חייב והמשבר פטור דחשבינן ליה כשבור משעת שזרקו דבתר מעיקרא אזלינן והנ"י כתב בשם הריטב"א שכתב בשם רבו ז"ל דכיון דמספקא ליה לרבא אי בתר זורק אזלינן או בתר משבר אזלינן יש לנו לחוש לספיקו והלכך שניהם פטורים דהמע"ה ואע"ג דהאי מלתא פשיטא ליה לרבה דאזלינן בתר מעיקרא וכיון דפשיטא ליה לרבה הוה לן למימר דליכא לן למיחש לספיקא דרבא דאין ספק מוציא מידי ודאי מ"מ כתב הריטב"א דהא דאין ספק מוציא מידי ודאי דוקא כששניהם בדור אחד אבל כשאין שני החכמים בדור אחד כי הכא דרבא הוא בתרא ישלנו לחוש לספיקו וק"ק היאך קאמר הריטב"א דאין שניהם בדור א' הא רבה ורבא שניהם בדור א' היו וראו זה את זה ורבה היה רבו דרבא אם לא שנאמר דכוונת הריטב"א לומר ששניהם לא היו גדולים בדור א' בשוה וזה דוחק וצ"ע מי שזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות שהיה ראוי הכלי ליפול עליו ובא אחר וקדם וסלקן ונפלו על הארץ ונשתברו רבינו סבר דהוי דינא דגרמי וחייב ולפירש"י השמועה דעת רבינו הוי שיתחייב המסלק את הכרים והכסתות בכל ענין בין יהיה הכלי של הזורק בין שיהיה מאיש אחר דהוא גורם לכלי שישבר ונראה דאע"פ דהרא"ש דחק לפרש מלתא אחריתי דרבה דאמר הזורק כלי מראש הגג וקדם אחר ושברו במקל וכו' דמיירי שהכלי הוא של חבירו דאילו בשלו פשיטא דפטור המשבר שהרי בעל הכלי שזורקו מאבדו לדעת ומפקירו הכא ודאי אפי' הכלי היה מהזורק אותו כיון שיש תחתיו כרים וכסתות בשעה שהוא מפילו ליכא למימר שהפקיר אותו לא מאבדו לדעת כי לא היה ראוי לישבר הלכך איכא למימר דמיירי אפי' היה הכלי מהזורק עצמו ומיי' נמי מהל' חובל ומזיק בפ"ז פסק כרבינו דהוי דינא דגרמי אף שלא הבין השמועה כמו שפירש"י ומגיד משנה שם פירש כוונת מיי' ודבריו לא הבינותיו ונלע"ד דה"ק מיי' שע"י סברתו דס"ל דהוי דינא דגרמי הזורק כלי מראש הגג והכלי שלו ע"ג כרים וכסתות ובא אחר שאין הכלים ולא כרים וכסתות שלו וקדם וסילק את הכרים מעל הארץ ונחבט הכלי בארץ ונשבר חייב המסלק נ"ש כאילו שברו בידו שסילוק הכרים והכסתות גרמו לו שנשבר אבל הזורק פטור דאין לפטור המסלק מחלק הזורק ולומר ששניהם גרמו לאבד זה הכלי כמו שאמר מיי' בסמוך והכא הזורק אינו גורם כלל בשבירות הכלי דלא ה"ל לאסוקי אדעתיה שיבא איש ויסלק הכרים מתחתיו דכיון שהכלי שלו ודאי איכא למימר שאם היה סבור שיבא איש לסלק הכרים לא היה זורקו כי בודאי לא היה מתכוין לאבדו מדעת הלכך אין הזורק כלי שלו גורס כלל בשבירת הכלי אלא המסלק הכרים ועליה דידיה רמיא לשלם כל הנזק משא"כ בסמוך כמו שנפרש בס"ד א"נ איכא למימר דבהאי בבא מיירי מיי' שהכרים והכסתות הם של הזורק שהוא בעל הכלי דבודאי השתא חייב המסלק שהוא לבדו גרס בסליקת הכרים שבירת הכלי דכיון שהכרים היו מבעל הכלי הזורק היה סבור שיעמדו שם עד שיפלו הכלים עליו הלכך המסלקן חייב לבדו בכל הנזק תדע דהכא מיירי שהכרים הם של הזורק דבבא שניה מפרש דהכרים אינן של הזורק מכלל דרישא מיירי דהם של הזורק ומ"מ לעולם כשהכלי הוא של הזורק ויש רגלים לדבר שלא נתכוין לאבדו מדעת יש לפוטרו כמו שכתבנו. עוד כתב מיי' דהזורק כלי של חבירו מראש הגג ע"ג כרים וכסתות של בעל הכלי וקדם בעל הכלי דהיינו בעל הכרים והסיר את הכרים הזורק חייב שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכלי כלומר שאין לחייב בעל הכרים שסילקן כי אין מוטל עליו להניחן שם עד שיפלו הכלים עליהם כי יכול הוא ליטלם כל שעה שירצה ואע"ג שאילו לא סילקן לא נשברו מ"מ אין לחייבו בשביל כך כי לא היה הוא הגורם הגמור אלא הזורק היה הגורם הגמור ועליה דידיה רמי לשלם כל ההיזק דזה שהיה הכרים שלו יש לו רשות ליטלם כל שעה שירצה אבל הזורק אין לו רשות לזרוק כלי שאינו שלו ע"ג כרים שאינן שלו על סמך שיעמוד שם ועד שיפלו הכלים תחתיו הלכך אילו לא זרקם זה לא היה השני עושה כלום בסילוק הכרים דברשות מסלקן אבל אם אותו שסילק הכרים אינו בעל הכרים אז גם הוא גורם ההיזק כי לא ברשות מסלקן כיון שאינן שלו והוי הזורק כלי שאינו שלו והמסלק מתחתיו הכרים שאינן שלו עושין שלא ברשות וע"י שניהם שעושין שלא ברשות הנזק נעשה הלכך שניהם חייבין ששניהם כאחד עשו הנזק ולא היה אחד גורם ראשון לחבירו כן נראה בעיני דעת מיי' כדי שלא תקשה עליו קושיות הראב"ד גם קושיא אחרת שתירצנו דמאי שנא שכשהכלי שלו דחייב המסלק לבדו וכשהכלי אינו שלו דחייב הזורק והמסלק שניהן. ועוד מ"ש דכשהכרים הם של המסלק דחייב הזורק לבדו וכשהכרים אינן של המסלקן דחייבין בין שניהן דכל הני קושיות איכא להקשות על מיי' אם לא תפרש כמו שכתבנו וטור ח"מ סי' שפ"ו הביא לשון מיי' וכתב וז"ל ואני תמה על הרמב"ם איך מחייב הראשון דבהדיא אמרי' בגמ' בעידנא דשדא פסוקי מפסק גיריה אלא ודאי הזורק פטור לעולם אם סלקו אחר ואם סלקו הוא דהיינו הזורק עצמו לדעת רבאלפס חייב הזורק ע"כ משמע הא בענין אחר לרבינו חייב המסלק הכרים ולדעת התוס' הזורק פטור וגם המסלק בכל ענין פטור דלא הוי רק גרמא בניזקין וכ"כ סמ"ג עשין ע' והרא"ש והטור ח"מ סי' שפ"ו: