שבלי הלקט, הלכות שמחות טו

דין האבל לחלוץ בביתו או בבית הקברות.

מצאתי במנהגות הגאונים ז"ל הורה רבינו לר' יהודה נ"ע כשמתה אמו שילך יחף לבית הקברות וכן כשחזר וכן עשה כשנפטר רבינו הלוי נ"ע הלך יחף אחריו לבית הקברות אבל אחרים כשחוזרין מבית הקברות על אביהם ועל אמם בחזירתם באין יחיפין אבל בשאר מתי [מצוה] הולכין וחוזרין במנעליהן ובבית חולצין עד כאן מצאתי

וכן המנהג שלנו ברומא ומאד קשה בעיני זה המנהג דהא קיי"ל משנסתם הגולל חלה עליו אבילות ואסור בנעילת סנדל ולא דמי לאבל שמהלך בדרך שמותר בנעילת הסנדל כדלקמן בהלכה ל"ב שהרי אין קוברין מחוץ לעיר הלכך הנכון הוא לחלוץ מיד לאחר סתימת הגולל על כל מתי מצוה וגם על זה הגאון שהורה לילך יחף לבית הקברות יש לתמוה דאכתי לא חלה עליו אבילות ולא נאסר בנעילת הסנדל אלא יש לומר שרצה להחמיר משום כבוד אביו ואמו וכבוד רבו: