שבות יעקב חלק ב סו

ההרוג במקום מגולה שיש שם עובר ושב ואם היה באותו פעם שכיח עוברים ושבים ואם היה שלם בפניו החוטם ולחיים ופדחת בלי חבלה כלל ואם לא היה אפשר להתברר עוד שנשכח הדבר אצלם זה זמן רב או שמתו אפשר לסמוך על לשון העדות כמ"ש שם לאפוקי אם יאמרו להיפך ח"ו עדיין צ"ע ובכל זאת אין אנכי דלא דורא לבד עד שיסכים עוד א' מן המפורסמי' בהוראה כנ"ל הק' יעקב: שאלה קפו בחור אחד שאמר שקידש את בת פלוני בפני שני עדים כשרים והביא עד אחד שאומר שבפניו ובפני פלוני קידש הבחור את בת פלוני בקידושין גמורין והעד שני נסע לדרכו ואינו כאן והבתולה מכחישו שלא קיבלה קדושין מה דינו של הבתולה הלזו אי צריכא גט או לא: תשובה השאלה זו כבר דברו בו הראשונים ואחרונים כמבואר בא"ה סי' מ"ב ורבו המקילין בדבר זה דדוקא בעד א' ושניהם מודים אז יש מחמירין ופוסקים כדברי האומר בש"ס דקדושין דחוששין לקידושין משא"כ כשהיא מכחישו כי עד אח' בהכחשה לאו כלום הוא אף דרש"י פי' שם עד אחד בהכחשה היינו שנכחש מפי עד א' מ"מ הוא לאו דוקא כדמוכח שם בסוגיא דקדושין כל שאינו מודה לדברי העד ומכחישו אין דבר שבערוה פחות משנים וכן האריך בזה הש"כ בי"ד סימ' קכ"ז ריש ס"ק י"ג אכן הרשב"א מחמיר בזה שאמר שקידש בפני ובפני פלוני ואותו פלוני אינו כאן להצריכה גט כי אולי יבא אותו פלוני ויהיה בניה ממזרים אף שראיתי בתשוב' מבי"ט סי' פ"ו פ"ז וסי' ק"ל דמיקל בזה ובתשובת מהרי"ט ח"א סי' ט"ו מרחיק דעת המחמיר מכח סוגיא דקדושין דמותיב בגמרא אמ"ד מקדש בעד א' ומאי קושיא אפי' אי מיירי בעד א' י"ל דמיירי שהעד אמ' שעד אחר היה עמו לכך חוששין לדבריו להצריכ' גט משא"כ בשאר עד א' אין חוששין אלא ודאי דאין חלוק עכ"ל ואף שכתב שם בתשובה דלאביי דס"ל הטעם דעד א' אין חוששין לקידושין משו' דהוי מעות מתנה כיון שקידש בפני עד אחד משא"כ כשאומר העד שקידש עוד בפני האחד יש לחשוש לקידושין מ"מ כיון דלרבא הטעם משום דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ בכל ענין אין עד אחד נאמן וכיון דקי"ל הלכתא כרבא לגבי אביי נראה דאין כאן חשש קידושין כלל אכן אחר העיון בסוגיא זו ראיתי שאין כאן אפי' קצת ראיה דהרי בלא"ה צריכין להבין לפי מה דקי"ל המקדש לפני פסולי עדות דרבנן צריכן גט וכן לפני ספק פסולין א"כ אמאי לא מוקי הש"ס הכי ובוודאי על המקשן שלא ידע לתרץ אינו קושיא כלל רק על המתר' קשה אמאי לא מוקי בהני גווני ובאמת לא קשה מידי אע"ג דכל כה"ג חוששין לקידושין אפי' אם היא מכחישתו מ"מ אם יש עד המכחיש גם עד זה והיא ג"כ מכחישתו בזה אפי' לפני פסולי עדות וכן בעד אחד שאמר שעוד אחד היה עמו לכ"ע אין חוששין כיון שיש הכחשה נגדו או בפסולי עדות נגד פסולי עדות או בעד אחד נגד עד אחד ואפשר דלזה כוונת רש"י שפי' שם עד אחד בהכחשה שאח' מכחישו היינו לומר דמש"ה אפי' שאומר העד שעוד אחד היה עמו ג"כ אינו נאמן ולפ"ז אין אנו צריכין לדחו' ולשבש הספרים בגירסות שונות בפרש"י עיין בתשוב' מהר"ם פדווא סי' ל"ב ובש"כ סי' קכ"ז ס"ק י"ג וכל זה נ"ל ברור כלל יוציא דיש לחוש לדעת הרשב"א דחושש בכה"ג שעד שני אינו לפנינו כל שלא מת חיישינן להצריך גט כי אולי יבא העד וכ"פ בתשובת מהר"חש סי' ט"ו וכן מסיק בבית שמואל סי' מ"ב סס"ק ז' וכן נ"ל עיקר הקטן יעקב: שאלה קפז מנער אחד שדמעתו על לחיו בהיותו בדרך עם עוד נער והתחיל לריב זה עם זה ושלף הנער סכינו ובקש להמית את השני וקם הוא והרגו ועכשיו בא לקבל עליו תשובה או נימא דהבא להרגך השכם להרגו: תשובה הנה בזמנים הללו אין בידנו להתעסק בדינים אלו שהוא דיני נפשות ממש מ"מ לא אמנע מלחוות דעת תורה מה שנלע"ד דרך משא ומתן ולא לדינא הא דבא להרגו השכם להרגו עיקר דהא מלתא מהא דאי' בסנהדרין פ' בן סורר ומורה דף ע"ב ע"א הבא במחתרת מ"ט חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי אזלינא קאי לאפאי ולא שביק לי ואי קאי לאפאי קטילנא ליה והתור' אמרה אם בא להרגך השכם להרגו ע"כ וכ"פ הרמב"ם פ"ט מהלכו' גניב' הבא במחתרת בין ביום בין בלילה אין לו דמים אלא אם הרגו בעל הבית או שאר בני אדם פטורין ורשות יש לכל להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכול להמיתו שנאמר אין לו דמים ומפני מה התירה התורה דמו של גנבא אע"פ שבא על עסקי ממון לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית לפניו ומנעו יהרגנו ונמצא זה הנכנס לבית חבירו יהרגנו ונמצ' זה כרודף אחר חבירו להרגו לפיכך יהרג בין שהיה קטן או גדול בין זכר בין נקיבה עכ"ל הרי דאין חילוק אם אפשר להצילו באחד מאיבריו או לא והטע' דאד' בהול על נפשו ומותר להשכם להרגו וכן נרא' להדיא מפרש"י בחומש גבי ויירא וייצר שמא יהרוג הוא את אחרים ובפי' הרא"ם שם זצ"ל דיעקב ודאי לא היה ירא שמא יהרוג את עשו דקי"ל דהבא להרגך השכם להרגו אלא שיעקב היה מתיירא שמא יהרוג הוא את אנשים של עשו שהם לא באו להרוג את יעקב אלא אנשיו של יעקב וכל אדם ניתן להצילו בנפשו מ"מ אם יכול להציל בא' מאיבריו והרגו נהרג עליו ויעקב היה ירא אולי יהרוג אותם בבלבול המלחמה אע"פ שהיה יכול להצילם באח' מאיבריהם עכ"ל הרי להדיא מבוא' מדבריו דהנרדף עצמו מותר להמית הרודף אפי' ביכול להצילו באחד מאיבריו וגדולה מזו כתב הלבוש אורה שם דאפילו אם בא הרודף להרוג אשתו ובניו ג"כ ניתן להצילו בנפשו וא"צ להצילו בא' מאיבריו אך על זה השיג בעל צידה לדרך אבל הנרדף עצמו נראה שמסכים לדעת הרא"ם ולכאורה דברי טעם הם ומה"ט לא מחלק הש"ס והפוסקים גבי מחתרת בין אם יכול להציל בא' מאיבריו או לא בכל ענין הבא להרגך השכם להרגו וכן משמע בש"ס דברכות דף נ"ח ע"א ובפרש"י שם אכן דבר זה עומד עלי ככותל דהרי להדיא אי' בש"ס דסנהדרין ס"פ נגמר הדין דף מ"ט ע"א אתי' ליואב דיינה א"ל מ"ט קטילתי' לאבנר א"ל גואל הדם דעשאל הוי א"ל עשאל רודף הוא היה יכול לו להצילו באחד מאיבריו הרי דאפי' רודף יש להציל הנרדף עצמו בא' מאיבריו וליכא לשנויי דדין מלכים שאני וכמ"ש הרמב"ם בה"ל מלכים כה"ג לחלק בכמה דינים דהא שם בגמרא קאמר דיואב דנו לאבנר בדין סנהדרין א"ל מ"ט קטלת' לעשאל עשאל רודף הוא היה יכול לו להצילו באחד מאיבריו הרי שדנו דין סנהדרין אפ"ה אם אפשר להצילו בא' מאיבריו צריך להצילו וכן פירש"י בפ' בן סורר ומורה דף ע"ד ע"א להדיא וז"ל בד"ה ויכול הנרדף או הרואה להציל בא' מאיבריו ולא הציל אלא בנפשו נהרג עליו הרי מבואר בפרש"י עצמו דשוה נרדף עצמו להרואה בענין זה דלא כפירש"י בחומש לפי הרא"ם ובאמ' בספ' כנסת הגדולה בחידושיו לפ' וישלח הרגיש על הרא"ם בזה מסוף פ' נגמר הדין ומדחיק שם בכמה דרכים ליישבו וכל זה אינו לפירש"י עצמו אהדדי וכמ"ש וזה נעלם מבעל כנסת הגדולה גם סוגיא דמחתרת משמע לכאורה כדברי הרא"ם וצ"ע אכן אחר העיון נ"ל דלק"מ דודאי יכול להציל באח' מאיבריו אפי' בנרדף עצמו אמרו כפירש"י שם דף ע"ד ומ"מ גבי מחתרת לא מחלק הש"ס והפוסקים בין יכול להציל באחד מאיבריו או לא כמ"ש הרמב"ם פ"ט כיון שעשה מעשה שבא במחתרת הרי מוחזק לרוצח ממש מש"ה אין צורך להצילו בא' מאיבריו משא"כ בשאר רודף עביד אינש דגזים ולא עביד ואולי ג"כ לא היה כוונתו רק על א' מאיבריו משא"כ בא במחתרת הוא מוחזק לרוצח וא"כ בזה מיושב ג"כ דעת הרא"ם לפירש"י דעשו שהיה מועד לרציחות כדכתיב והוא עיף מרציחות אין להצילו בא' מאיבריו וא"כ לק"מ ולפ"ז בנדון שלפנינו כיון שאפשר היה להצילו בא' מאיבריו וצריך לקבל עליו תשובה וכ"ש בנדון שלפנינו שבא הדבר ע"י גרם קטטה ומריבה ויש בוטה כמדקר החרב אולי הוא היה הגרם וכבר מצינו גדולה מזו דאפי' בשלח שליח ונאנס בדרך חייב המשלחו לעשות תשובה כמ"ש בתשובת מהרי"ו סי' קכ"ה ומביא מהא דאמרו חז"ל בדוד עליך נהרג וכו' ואחריו נמשכו גדולי אחרונים אף שבתשובת צ"צ סי' ו' השיג עליו כיון שבא בשכרו שאני מ"מ מסיק דיש לקבל עליו תשובה קצתו וכ"ש בנדון שלפנינו שראוי לקבל עליו תשובה נכונה לפי ראות עיני ב"ד והמורה כי בדם שופכו אולי יכפר לו הדם נ"ל הקטן יעקב: שאלה קפח בר"ח כסליו שמת א' ונגמר קבורתו אחר חצות בשעה ד' אי האבלים מחוייבים להתפלל מוסיף קוד' מנחה או אח"כ או לא יתפללו כלל המוסף כי עבר זמנה בטל קרבנו תשובה אף דלכאורה נראה שיתפלל מוסף כיון שזמנה כל היום כדאי' ריש פרק תפלת השחר של מוספין כל היום ר' יהודה אומר עד שבע שעות וקאמר בש"ס אר"י ונקרא פושע וקאמר שם היה לפניו שתי תפלות הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף ע"כ וכן מבואר בא"ח סימן רפ"ו דאם הגיע כבר זמן מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה ואח"כ של מוספין א"כ היה נראה פשוט שכן הדין לענין אבלים שאם הגיע כבר זמן מנחה קטנה יתפלל תחלה מנחה ואח"כ של מוספין אכן אחר העיון נראה דכל זה אינו דאע"ג דאם נאנס ע"י סיבה שלא התפלל של מוספין עד שכבר הגיע זמן מנחה קטנה מתפלל מוסף אחר מנחה מ"מ באונן דקי"ל דפטור מתפלה ול"ד לשאר אונסים כמ"ש הט"ז בי"ד סי' שמ"א א"כ תו אין לחייבו כיון שעיק' זמן מוסף עד סוף שבעה שעות ואסור לכתחלה לאחרו ומקרי פושע וכיון שבשעת עיקר חובתה הוא פטור תו אין לחייבו וכה"ג מצינו פ"ג דחלה משנ' ג' וד' גבי הקדישה עד שלא גלגלה וגלגלה אח"כ פדאתה פטורה כיון שבשעת חובתה היתה פטור' וכן כיוצא בו יע"ש והכי קי"ל כמבואר ברמב"ם וטי"ד הל' חלה הרי אף דנמשך עוד החיוב להפרשתה אפ"ה מחייבין כיון שבשעת עיקר חובתה היא פטורה ה"ה כאן: והואיל דאיירי בהא מילת' לענין חלה אמרתי לכתוב ג"כ מה שנשאלתי מפ"ו הקצין האלוף כהר"ר עקיבא שבק"ק ווירמייש"א נהגו מעולם ושנים קדמניות שאופה מביא שאור שלו ומגלגל בו עיסת ישראל דאסור לכתחלה כמבואר בש"ע סי' שכ"ד דעת רמ"א והוא מת"ה ואיך לא היה פוצה פה שום א' מקדמאי שהי' שם והשבתי דודאי נהגו כן ע"פ הקדמונים וכל מנהגיהם ע"פ הרוב הוא מנהג ותיקין כי עיקר דין זה מבואר בטור בשם הר"פ שהוא רק חומרא יתירה ורמ"א חושש לה לכתחלה וכבר גדולה מזו כתב הדרישה והובא ג"כ בש"כ ר"ס שי"ל במקומ' שהנשים קונות בצק מהאופ' ולוקחין ממנה חלה שי"ל טעם מנהגן לפי שדרכן בכך כל ערב שבת אפי' נתינ' מעות קוד' הגלגל מות' כיון דעכו"ם יודע מנהג ישראל ואדעתי' דהכי לש תחלה ודינו כאלו נתנו לישראל במתנ' קוד' שגלגל' עכ"ל הדריש' ובש"כ נפל טעו' קצת בדפוס ע"ש ואם בכל העיס' פסקו כן מכ"ש בחתיכו' שאור שהוא רק חומר' בעלמ' גם המשא' בנימין מוד' להתי' מטע' זה ועי"ל דגם רמ"א דאוס' לכתחל' היינו בלש ישראל משא"כ בלש ע"י עכו"ם הוי כדיעבד כמ"ש הג"ה ש"ד בת"ח ריש כלל ל"ה דבר הנעשה בידי עכו"ם הוי כדיעבד וכ"פ בש"ע סי' קכ"ב סעי' ו' בהג"ה ואין לפקפק על המנהג נ"ל. הקטן יעקב: סליק שבות יעקב מלא וי"ו שנתמשכן אצל יעקב מאליהו שיבשר הגאולה במהרה בימינו אמן