שבות יעקב חלק א נו

זה מסל"ת כיון שכלתה נסעה עם בעלה וכאשר חזרה לביתה הלכה היא נגדה לקבלה ונתן לה ידה אז הסיחה שמת בעלה אי נימא כיון שבאה לקבלה הוי כמו התחיל' לשאול על בעל' היכן הוא או לא: תשובה הנה אף שדרכי למנוע להשיב בדיני עגונ' רק לפעמים נעשתי סניף לשאר גדולי חקרי לב אך כדי שלא להשוב פניו כפני אלקים ריקם אכתוב דרך ראשי פרקים ובמה דסיים אפתח על חמשה נשים אי נאמנים במל"ת דבר זה כבר נשאל בתשו' שער אפרי' סי' ק"ה והוב' ג"כ בבית שמואל בא"ה סי' י"ז ס"ק י"ג ופסק דאפי' מסל"ת אינה נאמנות וכתב יש להוכיח בראיה ברורה דה' נשים אינם נאמנות במל"ת והוא ממ"ש הריב"ש סי' שט"ז הובא בש"ע סי' י"ז סעי' י"ד בהג"ה אם אמר גוי פלוני מת במל"ת אע"פ שלא אמר דברים אחרים מקרי מסל"ת והוכיח הריב"ש זה מהא דאיתא בגמרא דיבמות דף קד"ב ודלמא שד הו' ודלמ' צרה הוא ולמה לא מקש' דלמ' עכו"ם הוא א"ו עכו"ם נאמן כשאמר פלוני מת אע"פ שלא אמר דברים אחרים א"כ קשה לפי דברי הריב"ש מה מקשה הגמרא ודלמא צרה הוי הלא זה הוי במסל"ת אלא דצרה ואינך נשים אינן נאמנין אפ' במל"ת עכ"ל שם בתשובת ש"א אכן כד מעיינת שפיר יראה דאין זו ראיה של כלום דנהי דבעכו"ם אפילו בלי קדימת דברים הוי מסל"ת היינו משום דסתם עכו"ם אינו יודע שאיסור והיתר תלוי בזה מן הסתם אמרינן של"פת הסיח כן לדעת הריב"ש משא"כ באלו חמשה נשים שהם בחזקת ששונאת זו את זו וגם ע"פ הרוב יודעין שאיסר והיתר תלוי בזה על כן בודאי לא הוי בחזקת מל"ת אלא א"כ ע"י הקדמת דברים אחרים ועיין בי"ד בט"ז סי' ס"ט ס"ק ך"ג ובש"כ ס"ק מ' ועיין שם בתשובת שער אפרים שמתחלה עלה על דעתו להביא ראי' מסוגיא דסוף יבמות דנאמנות הני ה' נשים במל"ת ולבסוף דוח' ראי' זו דבמל"ת לא שייך לשון נאמנות ולע"ד דחוי כזו חוזר ונראה דהרבה פעמים מצינו בש"ס ופוסקים לשון נאמנות במל"ת וכדאיתא להדיא בכתובת דף ך"ו ע"ב ובבא קמא דף קי"ד ע"ב אך בלא"ה ראיה זו דחוי מעיקרא הוא ואין משם ראיה כלל מדקאמר התם נאמנות להביא גיטה מכלל דמיירי במתכוון להעיד ולא במל"ת שהרי גיטה מוכיח עלה. אבל מ"מ לדינא הדין דין אמת כמו שפסק בתשובת שער אפרים שעיקר שאינן נאמנות אף במל"ת כיון שלא מצינו בש"ס וא' מן הפוסקים לחלק בכך וסתמא אמרו ה' נשים אינן נאמנות משמע בכל ענין אינן נאמנות וכדי שלא להוציאך חלק אביא ראי' מהא דאית' ביבמות דף קי"ח ע"א טעמא דאמרה לא מת הא אשתיקא תינשא הא אין צרה מעידה לחברתה ומשני לא מת איצטרכא ליה וכו' ואם איתא דמל"ת נאמנות צרתה למה נאדי התרצן מדעת המקשן דאמר טעמא וכו' אמאי לא מתרץ דמיירו במל"ת לכך אם שתקה תינשא אלא ודאי דבכל ענין אינן נאמנות צרה ואינך נשים דכוותייהו ובלא"ה בנדון זה אין זאת מל"ת דכיון שבאה נגדה הוי כמו ששאלה איך הנחת את בעלה נמצא דלא התחילה להסיח לפ"ת ואף דלכאורה נראה להביא ראי' להיפך מהא דאיתא ביומא דף ט' ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר ר' חנא יהב ליה ידא אמר ליה אלהא סנינא לנו וכו' ומקשה הש"ס וריש לקיש מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה ומה ר' אלעזר דמרה דארעא דישראל הוא ולא הו' משתעי ריש לקיש בהדיה וכתבו התוספ' לא הוי משתעי ריש לקיש בהדיה פירש לא היה מתחיל לדבר עמו אבל כשר"א הי' מתחיל עם ריש לקיש היה משיב לו עכ"ל תוספ' וקשה לכאורה לפי פירש התוספ' מה מקשה הש"ס וריש לקיש מי משתעי וכו' דלמא שאני הכי שרב' בר חנא הוי כמו התחיל לדבר עמו כיון דיהב ליה ידא אלא ע"כ צ"ל דכל כה"ג לא הוי התחלה. מ"מ אפשר לומר דשאני לענין מל"ת גמור בלי שום רמז מקודם ועיין במ"ש בתשובת מהרי"ן לב חלק א' סי' ב' הובא בקונטרס האחרונים ס"ק וי"ו וז"ל אם ראה עכו"ם יהודי הולך אחריו ואמר לו מפני מה אתה בא אחריו לשאול ולדעת מפלוני אם חי תדע לך שהוא מת לא הוי מל"ת אע"פ דלענין שבועת עדות לא הוי כשואל עד שישמעו מפי התובע עכ"ל הרי דאפי' קצת גילוי דעת מוציא מידי מל"ת ה"ה כאן ובפרטות שכבר הוכחנו דבנ"ד ל"מ מל"ת ומה ששאלת עוד בדב' מה ששמעת ממ"ו המופל' זצ"ל הנה בודאי כדאי הוא לסמוך על דבריו אם החליט דבריו למעש' ומתאמר' משמיה דגברא כוותיה והיא בתשו' קטנה הנדפסת פה פראג המיוחסת להגאון ר"י פאלק על אודת עגונה דאתתא ובתוכו תשובה אחת מהגאון מהר"ל מפראג ופסק מטעם זה דלא חיישי' לשאלה ע"ש שהאריך ומסכים עמו מהר"י פאלק גם בתשובת מהר"י מטרני חלק א' קל"ט וח"ב בא"ה סי' ל"ה השיג ג"כ על הב"י בזה שהעיקר כדע' הנ"י והר"ן והתוספת והריטב"א דלא חיישינן לשאלה ושגם בדברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ג"כ אין בהם משמעות שחיישינן לשאלה זולת בתשוב' הרא"ש כלל ך"ג גם השפתי כהן בח"מ סי' ס"ה דעתו מבוארת שלא חיישנן לשאלה וכן ראיתי בתשובת חוט השני סי' צ"ה אך הגאון מהר"ן כ"ץ ס' צ"ו השיג עליו וכתב דאין לזוז מפסק הב"י דיש לחוש לשאלה ע"ש דבריהם באורך ובודאי אלו ראה דברי מהר"ל שהיה אביו זקינו של מהר"נ כ"ץ לא היה נמנע מלהביאו ואפשר שלא היה חולק ובאמת מקרוב נשאלה שאלה כזו מק"ק דעסוי כאשר הייתי במושב זקנים של מחותני הגאון המפורסם מוהר"ד אפנהיים נר"ו ופלפלנו מאוד בדיני' אלו והאריך בתשובה כאשר הוא נרשם בספרו נשאל דוד ומ"מ למעשה נ"ל דאין להקל אא"כ שיש עוד צדדים להקל כיון שלדעת משמעות הש"ע ושאר גדולי אחרונים מבואר דחיישנן לשאלה וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם פ"ז מ"ה נחלת דבעינן דוקא סימנים בגופו ע"ש כנ"ל ה"ק יעקב: שאלה ק על דבר עגונה אחת שנאבד בעלה תוך רעש מלחמה של המורדים זה שבועו' שתים ולא נודע מה היה לו ועתה באו שני אנשים יראי' ושלימים והעידו בזה"ל שזה כמו עשרה ימים כאשר באו סמוך לחוזק קמארין עם בעלי מלחמות שהיה אצלם לשמיר' על הדרך ראו מרחוק על ההר שבאו כמו שנים ושלשה מורדי' שקורין קרוצין נגד יהודי אח' והכו אותו מכות אכזריו' והוא צוח במר נפשו שיניחו אותו ותקחו כל אשר לו ועוד דברי תחנונים הרבה כיוצא בו והם לא השגיחו עליו על דבריו והתיזו את ראשו ולא הכרנו אותו בטביעת עין לפי שהיה רחוק מאתנו שאין העין יכול לשלוט בו וגם לא היינו יכולין לילך שמה כי השמיר' שעמנו לא רצו להלוך עמנו באמר' אולי ימצא יות' מורדי' אתם מאשר אנחנו אך קול ענו' ששמענו ודברי תחנוני' שדבר עמה' קודם ההריגה הכרנו בטוב שהוא פלו' בן פלו' בעלה של האש' הזא' כאש' הו' ידוע וניכר לנו בטו' שהי' תושב עירינו אם יש לצדד להיתרא בהא אתתא או לא: תשובה הנה דבר חדש הוא זה וקשה עלי להיות תחלת הוראה דהאי אתתא על ידי כי דרכי למנוע מלהשיב בדיני עגונה רק לפעמים נעשתי סניף לשאר גדולי חקרי לב וכהדא גרמיזא הבא באחרונה אך לגודל אהבתך והפצרתך לא אשיבך ריקם ובקטן כמוני אחל כנושא ונותן ודן לפני רבותיו בקרקע ובידם לרחק או לקרב את אשר עליהם יערב וזה יצא ראשונה דגרסינן בפג"ה דף צ"ה ע"ב אמר רבא מריש הוי אמינא סימנא עדיף מט"ע דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא מהדרינן בטביעת עין השתא דשמעתינה להני שמעתתא (פי' דשרי איסורא בטביעית עין) אמינא טביעת עין עדיפא דאי לא תימא הכי היאך סומא מותר באשתו ובני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעת עינא דקלא ה"נ בטביעת עין אר"י תדע וכו' הרי להדיא מבואר מסוגיא זו דטביעת עינא דקלא עדיף מסימנא וסמכינן עלה אפי' באיסור אשת איש ואין מקום לחלק ולומר דדוקא באשתו שרגיל אצלו תמיד סמכינן שידע בטביעת עין דקלא משא"כ באחריני לא סמכינן עליה וכה"ג מחלק הש"ס בפ"ב דכתובת דף ך"ח ע"א דאי אשמעינן אביו משום הכי נאמן להעיד על כתב ידו בגדלו מה שראה בקטנותו משום דשכיח גביה יע"ש אי מש"ה הא לא תברא דהא מתירין סומא באשתו אפי' בלילה ראשונ' שעדיין אינה רגילה כ"כ עמו וכה"ג אית' בש"ס דגיטין דף ך"ג ע"א אלא סומא אמאי אינו כשר להביא את הגט אמר רב ששת לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו מתקיף ליה רב יוסף היאך סומא מותר באשתו היאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בט"ע דקלא ה"נ בט"ע דקלא אלא אמר רב יוסף הכא בחוץ לארץ עסקינן וכו' הרי דסמכינין אט"ע דקלא אף באחרונ' באיסור אשת איש להביא גיטה היכי דא"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומבואר שם בש"ס ע"ב דכל הנאמן להביא גיטה נאמן ג"כ לומר מת בעלה חוץ מחמש נשים כגון חמותה וכו' (ומזה נרא' להכשי' אפי' הסומ' להעי' בעסק עגונ' כה"ג אם יהיה באפשר להעיד כמו עד מפי עד ואף דהוא א' מהפסולין דאוריית' לענין ט"ע כמבוא' בח"מ סי' ל"ה ומבוא' בא"ע סי' י' ובדיני עגונ' דפסולי עדו' דאוריית' פסולין להעי' בעגונ' היינו דוקא בפסולי מחמת עביר' דוקא וכמבוא' בש"ס ופוסקים מקור מוצא הדין ומה"ט משיאין ע"פ אשה ועד מפי עד ה"ה כסומא וכמו דמתירין לענין גיטין במקום שאצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם כמבואר שם בש"ס דגיטין ובא"ע סימן קמ"ב) גם בתשובת עבודת הגרשוני סי' ק"י מצאתי שפסק מתחלה דסמכינן אט"ע דקלא אפי' להוציא ממון לומר שהוא אחיו של פלוני לענין ירושה אך לבסוף חיכך בזה מהא דאיתא בפ"ד מיתות ושאר כל חייבי מיתות אין מכמינן לו וכו' ופרש"י אע"ג דשמעיה לקליה וכו' א"כ מוכח דלא סמכינן אטביעת עין דקליה די"ל דודאי אם המסית יכחיש את העדים ויאמר לאו אנא הוה שומעין לו ולא יוכל לחייבו מיתה אבל היכא דליכא הכחשה בדבר כמו בנדון שבפ' גיד הנשה יש לסמוך על טביעת עין דקלא ועוד מחלק שם דעד כאן לא אמרינן התם שסומא יכול לסמוך אט"ע דקלא ובני אדם בלילה אלא דליכא ריעותא המגרע כח הטביעות עין אבל בנדון דידן שנשאל עליו שהם רואין את ראובן ואינו מכירין אותו בט"ע דצורה פשוט שאין לסמוך אט"ע דקליה ע"כ תוכן דבריו שם ובאמת כל דבריו אינם מוכרחי' וקצתם אינם ברורים לע"ד דמה שבא לדמות נדון דידיה לענין ממון ולהאי דחולין קשה הא רשי' פי' שם בחולין דף צ"ו ד"ה בטביעת עינא דקלא שנתן דעתו להכירה בקול ומאבדה לא ילפינן דהתם משום חימוד הממון חיישנן דלמא משקר דאמר מר גזל נפש של אדם מתאוה להם ומחמדתן. הרי מבואר דאין ללמוד מזה לענין ממון ואולי יש לחלק ולומר דדוקא לענין אבדה להאמין לבעל דבר עצמו לא מהימן לענין ממון אט"ע דקליה משא"כ על פי עדים כמו בנדון דידיה סמכינן ע"פ עדים בט"ע וקצת ראיה לזו מהא דאיתא בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"ב בהאי תברא דהוי חתים עליה ר' ירמי' את' לקמי' האי אתת' אמר' לי' לאו אנא הואי אמ' אנ' נמי אמר' להו לאו איהי היא ואמרו לי מיקש הוא דקשה לה ובגר לה קלא ע"ש בפרש"י הם השיבו לו טעית במה שנשתנה קולה והוחלף וכו' משמע דאי לאו האי טעמא דהזקינה היה סומך על שינוי הטביעת עין דקלא ולפסול התברא וק"ל גם הראיה שמביא שם מפ' ד' מיתות אין ראיה מוכרחת דאפשר דדיני נפשות שאני ובעינן ראיה ממש וכדאיתא בסנהדרין דף ל"ז ע"ב ובשבועת דף ל"ד ועיין בח"מ סי' ל"ה סעי' י"ב בש"ע ובב"י שם ובסמ"ע מבואר דגם לענין דיני ממונות בעינן ראיה ממש