שביבי אש ד

ב"ה. ראש דבר

מי לא יקוה לאור שחר! ומי לא ישיש לקראת מוצאי בוקר המגלה כל חמודי תבל לעין רואה! מי מאתנו תלמידי רבנו שליט"א אשר לא חכה בכליון עינים מתי יצאו דבריו לאור עולם כליל בהודם והדרם. ומתי תופיע עליהם נהרה. ומי הוא זה אשר לא ישיש על אמרותיו כמוצא שלל רב הלא זה כמה נכסוף נכספנו לראות כי חכמתו בחוץ תרונה ובה ישיחו חכמים ונבונים ומה מאד כלתה נפשנו להתענג בזיו תורותיו המשמחים לב ונפש, הלא אך לזכרם תאבה נפשנו. אכן רבנו נ"י לא רצה לשלח פארותיו חוצה ובכן נשארו הגיוני רוחו כאבני נזר מתנוססים עלי גליון ותהי תפארתם בכתובים וקוינו לאור ואין לאילת השחר ולא מצאנו. אכן זה זמן לא כביר בהתאסף ראשי עם ישורון מפה יחד עם כל העדה לעשות יום משתה ושמחה ולשושו משוש בקול המון חוגג ביום מלאת חמשה ועשרים שנה מעת אשר הורם רבנו נ"י לשבת על כסא הרבנות לשכון כבוד בתוכם בעת ההיא כאשר בני הקהלה חלו פניו במנחה וקרואי מועד אנשי שם אשכר הקריבו ואך בידינו תלמידיו החוסים בצילו תשורה אין להביא, לעשות לו יקר וגדולה, אז התנוססה בנו רוח עצה לבקש מלפניו ולהתחנן לו לתת את שאלתנו, להוציא לאור איזה חידושי תורה לעשותם עטרה לראשנו, והוא בטוב לבו נשא פנינו גם לדבר הזה ויתן אותנו להפיץ על פני תבל את המעט אשר שמענו מפי קדשו ואשר נמצא אתנו אנה ואנה בכתובים, ואם אמנם זה המעט אשר ישנו בידינו מרבי תורתו הוא רק כשבולת אחת מגורן מלא עמיר, בכל זאת כמו חלב ודשן שבעה נפשנו וניתן אומר המבשר צבא רב להודיע לכל התלמידים באשר הם שם כי יהל הילל בן שחר

והנה ידינו עשו ב"ה תושיה ואספנו אחד לאחד את חידושי רבנו נ"י הנמצאים ביד התלמידים זעיר שם זעיר שם עד אשר היו לספר נחמד למראה ותאוה לעינים כאשר עיני הקורא תחזינה משרים. בו נמצא דברים רמים ונשגבים אשר על אדני האמת הוטבעו חידושים יקרים מפז ומפנינים, לא יערכם זהב וכתם אופיר, וכל חפצים לא ישוו בהנה. ואך למותר נחשוב לתאר בשרד מה רב טוב הצפון בו, כי מי הוא זה מתלמידי רבנו אשר לא ידע את דרכי רבנו, את משפטו ואת שיחו כי הוא יכהן רפא בחכמה ודעת והליכות עולם לו הודו כזית וחסנו כאלון, בו נחזה הרגשה רצון ושכל ישר אשר חלק לו אלהים מנה אחת אפים והולך הוא משרים לבאר כתבי קודש בטוב טעם ודעת וישפוך עליהם מלוא הספל טללי אורות ובגדי מחלצות שביסים ושהרונים ילבוש את אגדות חכמנו ומדרשיהם וישם עטרה לראשם אולם עוד יותר מזה נפלאו דרכיו בתלמוד ופוסקים בפלפול חרוץ וסברה ישרה, שמה נראה רוח החיה באופני לימודו כי יוצא הוא בעקבות הראשונים לכלכל דבריו בדעת