שמירת הלשון, חלק שני יג

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת

וַיִּירָא מֹשֶה וַיֹּאמַר (שמות ב' יד) אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" (שְׁמוֹת ב' י"ד). עַיֵּן לְעֵיל בְּפֶרֶק ד'.

עוֹד כְּתִיב שָׁם (שמות ד' א' ב'): "וַיַּעַן מֹשֶה וַיֹּאמֶר: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ: לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ וְגוֹ': וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה': מַה זֶּה בְיָדֶךָ". לִכְאוֹרָה מַה זֶּה שֶׁהִקְפִּיד עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲלֹא הָיָה צָרִיךְ לִשְׁאֹל דָּבָר זֶה? וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי הַגָּאוֹן ר' אֵלִיָּהוּ שִׁיק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהַהַקְפָּדָה הָיְתָה עַל שֶׁאָמַר: "הֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי", שֶׁהוּא דָּבָר מֻחְלָט, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר: פֶּן לֹא יַאֲמִינוּ לִי כִּדְבַר סָפֵק. [וּבֵאֵר בָּזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ל"א י"ד): "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת", אָמַר לוֹ מֹשֶה: בְּהֵן קִלַּסְתִּיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י' י"ד): "הֵן לַה' אֱלֹקֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָׁמַיִם" וְגוֹ', וּבְהֵן הֲשִׁיבוֹתָ לִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גַּם אַתָּה אָמַרְתָּ: "הֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי", וְלִכְאוֹרָה אֵין לוֹ בֵּאוּר. אֲבָל בְּפֵרוּשׁוֹ נִיחָא, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הֵן קָרְבוּ" וְגוֹ', דָּבָר מֻחְלָט, וְזֶה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לְמֹשֶה, וְאָמַר לוֹ: בְּהֵן קִלַּסְתִּיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן לַה' אֱלֹקֶיךָ" וְגוֹ', וּבְהֵן הֲשִׁיבוֹתָ לִי, וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁזּוֹהִי מִדָּה בְּמִדָּה עַל שֶׁאָמַר הוּא גַּם כֵּן "הֵן"].

וּלְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי אֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁבָּזֶה שֶׁאָמַר: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי", גָּרַם שֶׁיִּמָּצְאוּ אֲנָשִׁים שֶׁיְּפַקְפְּקוּ בִּנְבוּאָתוֹ, כְּמַעֲשֶׂה דְּקֹרַח. [הֲגַם שֶׁבַּסּוֹף הָיָה שֶׁנִּתְגַּלְּתָה אֲמִתַּת נְבוּאָתוֹ לְעֵינֵי הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים י"א ב'): "כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱלֹקֵיכֶם וְגוֹ', (שם ו') וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְגוֹ', (שָׁם ז') כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה". מִכָּל מָקּוֹם מִתְּחִלָּה הָיָה עַל יְדֵי קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם צַעַר גָּדוֹל].

מַה זֶּה בְּיָדֶךָ, וַיֹּאמֶר: מַטֶּה וְגוֹ' (שמות ד' ב'). עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י, שֶׁאָמַר לוֹ: מִזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה רָאוּי לִלְקוֹת. וּמִזֶּה נוּכַל לְהָבִין, דְּכָל עִנְיְנֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, שֶׁיָּדוּעַ מַה דְּאִיתָא בְּתוֹסֶפְתָּא דְּפֵאָה, שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא הוּא גַּם כֵּן בְּאֹפֶן זֶה, שֶׁלֹּא נִצְרָךְ לְהָבִיא לוֹ סִבָּה רְחוֹקָה לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, אֶלָּא מֵהָעֵסֶק שֶׁבְּיָדוֹ יְסֻבַּב לוֹ הָעֹנֶשׁ.

וְאַף לַפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁבְּרַשִּׁ"י, שֶׁהוּא כְּאוֹמֵר לוֹ: הֲלֹא גָּלוּי לַכֹּל שֶׁהוּא מַטֶּה, וְלֹא יוּכַל לְהַזִּיק מְאוּמָה, אַרְאֶךָ אֵיךְ יְסֻבַּב עַל יָדוֹ פַּחַד מָוֶת. וְהַנִּמְשָׁל הוּא גַּם כֵּן בְּאֹפֶן זֶה, שֶׁעַל יְדֵי חֵטְא הַלָּשׁוֹן נִסְבָּב גַּם כֵּן מִדָּבָר קָטָן וָקַל חֲשַׁשׁ פַּחַד מָוֶת.

וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיְהִי לְנָחָשׁ (שמות ד' ג'). עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר שֶׁרָמַז לוֹ, שֶׁבְּדִבְרֵי לָשׁוֹן הָרָע נִבְרָא הַנָּחָשׁ הַמְקַטְרֵג לְמַעְלָה עַל הָאָדָם, שֶׁרוֹצֶה לִנְשֹׁךְ אוֹתוֹ.

"שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ" (שם ד'). רָמַז לוֹ, שֶׁבָּזֶה שֶׁיָּנוּס מִפָּנָיו, עֲדַיִן אֵין נִצּוֹל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו הָעֹנֶשׁ;

וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ (שם). לֹא נֶאֱמַר: וַיֹּאחַז בּוֹ, רַק וַיַּחֲזֶק בּוֹ, רֶמֶז שֶׁעָשָׂה מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כִּרְצוֹן ה', וְעוֹד יוֹתֵר שֶׁהֶחֱזִיק בּוֹ, שֶׁבָּזֶה הוּא מְסֻכָּן יוֹתֵר, אֲבָל תֵּכֶף שֶׁנִּתְרַצָּה לָזֶה, נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הָעֹנֶשׁ;

וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ (שם). בְּכַפּוֹ דַּיְקָא. רָמַז בָּזֶה, שֶׁבָּזֶה שֶׁהָאָדָם מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הַיִּסּוּרִים שֶׁהוּבְאוּ עָלָיו, תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה.

וּבָזֶה יְבֹאַר מַה דְּאִיתָא בַּעֲבוֹדָה זָרָה (דף ט"ז:) כְּשֶׁנִּתְפַּס ר' אֱלִיעֶזֶר לְמִינוּת (מִינִין תְּפָסוּהוּ לְכוֹפוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים), הֶעֱלוּהוּ לַגַּרְדּוֹם לָדוּן. אָמַד לוֹ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ יַעֲסֹק בַּדְּבָרִים הַבְּטֵלִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָּן. כְּסָבוּר אוֹתוֹ הֶגְמוֹן עָלָיו הוּא אוֹמֵר, וְהוּא לֹא אָמַר אֶלָּא כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְהֶאֱמַנְתָּ עָלֶיךָ דִימוּס, פָּטוּר אַתָּה, עַד כָּאן לְשׁוֹן הַגְּמָרָא. וְהָעִנְיָן הוּא, דְּכֵיוָן שֶׁר' אֱלִיעֶזֶר קִבֵּל עָלָיו דִין שָׁמַיִם, תֵּכֶף נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַדִּין, וְעָלָה בְּלֵב הַהֶגְמוֹן, שֶׁעָלָיו הוּא אוֹמֵר וּפְטָּרוֹ.

וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד: הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וְגוֹ' (שם ו'). עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, שֶׁבָּזֶה גַּם כֵּן רָמַז שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וַעֲבוּר זֶה יִלְקָה בְּצָרַעַת. וְאַף שֶׁמִּתְּחִלָּה קַבֵּל הָעֹנֶשׁ מִפַּחַד הַנָּחָשׁ, זֶה הָיָה מִפְּנֵי מַאֲמָר הַשֵּׁנִי שֶׁאָמַר: וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי. וּבֶאֱמֶת לֹא כֵן הָיָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ (שמות ד' ל"א): "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ" וְגוֹ';

וַיֹּאמֶר: הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וְגוֹ' (שם ז'). לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁלֹּא הַחֵיק גּוֹרֵם הַצָּרַעַת, אֶלָּא הַחֵטְא גּוֹרֵם, וּכְשֶׁיָּסוּר הַחֵטְא, יִהְיֶה מוּכָן הַחֵיק גּוּפָא לִרְפוּאַת יָדוֹ.