שקל הקדש, שער הרש והשאלה

או לאשר אבד עושרו / ותענוגיו יחד, ונשארו / חוקיו ומנהגיו.

תן לאנוש, תהיה / מנזר וטפסר לו, התייאשה מאיש / תהיה כמשקלו.

בכבדך אנוש תיקר בעיניו, / ואם תצטרך לו תקל לפניו.

זה רש וחרם הוא לך שטוח, מרש בעוד אין לבך בטוח.

אם תמצאה את שאלתך אל תהי חושב בלבך כי כבר רווחת, יקרתך תבזה, ויותר יהיה הפסדך מכל אשר הועלת.

בעת תטעם מרירות הדברים, היש בם מר כשואל מחברים.

סבול מחסור ואל תשאל / ללא רגול במתנה, ויותר רע בעת תשאל / ותקח חלקך בושנה.

פגוש דוב מפגוש / בל מאד טוב, ובפגוש כל נדיב / יש לך מנוחה. אשר יבוש בעת יתן לאדם / ובדבר פיו ובלשונו ארוחה, ולא יזכיר לך טובה לעולם / אשר עשה, והיא נגדו כשחה.

שואל ביותר מן צרכו ועורכהו, דין הוא מאד ישר שימנעו מנהו.

אשר יאריך לך מועד במתן ואין משען לעולם על נאומו, כצורות המצויירות כמותו תהי מוצא ובדמותו וצלמו.

א מאנוש כילי שאלה תשאלה, ימנע שאלתך וישנאך, ימנע דבריו ממך, גם יעלים עינו במוצאך ומובאך.

אדם בהתאכסו בבית כילי מחסור ולא יוכל להמנות, סוסו יהי עומד בתענית, גם הוא לא יהי צריך להפנות.

רש רע ומר, אבל כילי יותר מאד קשה ורע ממנו, אין בלעדיו סר לו עדי יביא אותו לביזיון ויכלימנו.

שואל מיד כילי מתן, טוב לו שיובל לקברות, כי הוא דומה דייג הולך / לצוד דגים במדברות.

צוה אנוש נדיב חבריו, / תדעו, סודי(ו) תהיה נפשכם / אוסרת, אל תשאלה מני שאלה כי / אם עלי פי נאמן או על לשון / אגרת, כי אם בפיכם תדרשוהו / בשתיכם ימנע כבוד נפשי / וכל משכרת.

שאל אם תהיה צריך / מנת איש לאיש עשיר בראשיתו / ונורש, ולא מיד אנוש ממון / ועשיר אשר היה תחלה דל / ואיש רש.

קחה מיד איש כילי נדבה / בעת לא תמצאה (אותו) / מיד נדיבים. הלא אריה בעת לא / ימצאה צאן למחסורו יהי טורף / כלבים.

אם משכנותיך לך / צרים, אז כל בני עירך / בך קצים, אין שם בריחים / ימנעוך צאת, גם לא בדרכך / תמצאה קוצים.

מים בהלכם על פני / ארץ כמור לכל אף יעלה / ריחם, אכן בהתאסף ביחד, אל / אף כל בני איש יעלה / סורחם.

בעת יהיו נכסיך מעטים, / שמור, ובנפשך אל תהיה דל, ויקרתך והודך אל תנבל, / והעת תספרה תיו מנה ד ל.