שאילתות דרב אחאי גאון עו

שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיכל מצה ומרור באורתא דארביסר דניסן נגהי חמיסר דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דבית המקדש קיים הוי אכלינן פסח מצה ומרור השתא אכלין מצה ומרור דאמר רבא מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ומאי שנא מרור דרבנן דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן פסח אין שלא בזמן פסח לא אי הכי אפילו מצה נמי מצה הדר אהרדה קרא דכתיב בערב תאכלו מצות תניא נמי הכי ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי' רשות אף ששה רשות מאי טעמא הוה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא יכול אף לילה הראשונה רשות ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן הזה מניין ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה לדורות ולא נפיק ידי חובתיה אלא במצה דמינטר ליה מחימוץ לשום מצה מכי נפלין מיא עליה והיכא דאמטינהו לחיטי א"י או חרש שוטה וקטן דלאו בני שימור נינהו אינה לשה לעיסה א"י חרש שוטה וקטן אע"ג דאפינהו ישראל בר דיעה ועביד לה שימור בשעת אפייה לא נפיק ידי חובתיה ואי לית ליה למיכל כוליה סעודתא מהאיך דמנטר אכיל ברישא מהאיך דלא מינטרא והדר אכיל כזית מהאי דמנטר ומברך אמרור ואכיל והדר אכיל מצה ומרור בהדי הדדי ונפיק ידי חובתיה. ולא נפיק ידי חובתיה אלא במצה של חמשה המינין כדתנן ואלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחיטים ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ואי לית ליה למיכל כוליה סעודתיה מחמשת המינין מהדר ומייתי כשני זתים ואכיל סעודתיה משאר מינים ולבסוף אכיל מהאיך ונפיק ביה ידי חובתיה מאי טעמא כדי שתהא נאכלת על השבע ואע"ג דפליג רבי יוחנן בן נורי באורז דאמר מין דגן הוא לית הילכתא כוותיה אלא כרבנן דהא סתם לן תנא כוותייהו:

ברם צריך הני מילי לעניין מצה דרבנן הוה להו לחומרא לעניין חמץ דרבנן הוה להו לקולא מי חיישינן ליה לרבי יוחנן בן נורי או לא מי אמרינן מדסתם לן תנא במצה דרבנן ולא סתם לן בחמץ מכלל דלחומרא חיישינן לרבי יוחנן בן נורי או דילמא הא בהא תליא מילתא והא דתניא מצה מצה איצטריכא ליה דמקשינן מצה לחמץ ת"ש דתניא רבי יוסי אומר אע"פ שטבל בחזרת מצוה להביא לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין ואמר רב הונא מאי שני תבשילין סילקא וארוזא ואמר רב אשי ש"מ לית דחש לרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא ובן הילכתא: פסח