שאילתות דרב אחאי גאון קמו

שאילתא דאילו בי תלתא דכרכו ריפתא חייבין בזימון ולומר נברך דכתי' ואכלת ושבעת וברכת ואין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך וגו' אל תיקרי ובירך אלא וברך ואיבעית אימא מהכא כבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד בואו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים וגר שמל ולא טבל ואכיל בהדי ישראל לא מזמנין עליה נשים ועבדים וקטנים אע"ג דחייבין בברכה ובתפלה ובמזוזה ופטורים מק"ש ומתפילין ה"מ לאזמוני נשים בלחודייהו ועבדים בלחודייהו אבל נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין משום פריצותא ומאן דאכיל לחודיה א"נ תרין דאכלין אין אומרים נברך אלא אם הן שלשה ואם הן עשרה אומרים נברך אלהינו הרי אמרנו שנים שאכלו מצוה ליחלק ה"נ בששניהם סופרים אבל סופר וא' בור סופר מברך ובור יוצא:

ברם צריך למימר אילו תלתא דאכלי פירות מברכין ברכת זימון אי לא א"נ אישתלי ולא ידע אי בריך אי לא בריך ונפק לאורחא ואידכר דלא בריך מברך היכא דאידכר או דילמא חוזר למקום שאכל ומברך ת"ש דתנן מי שאכל ושכח ולא בירך ב"ש אומרים יחזור במקומו ויברך ובה"א מברך במקום שנזכר ומחלוק' בשוכח אבל במזיד אפילו ב"ה מודים דחוזר למקומו ומברך הנהו תרי תלמידי חד עבד בשוגג כב"ש ואשכח יונה דדהבא וחד עבד במזיד כב"ה ואכלי' אריא ולענין פירות אין זימון לפירות ואין נוטלין ידים לפירות ושנים שאכלו מצוה ליחלק וכן הלכתא: