שאילתות דרב אחאי גאון קלא

שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיעבד פלוגת' דכיון דקיימי בפלוגתא אתו למיסנא אהדדי ואמר רחמנא לא תשנא את אחיך בלבבך ולא מיבעיא דזוטר בעי למיכף לרבה אלא אפילו רבה מיבעי ליה למיכף לזוטא דלא תהוי פלוגתא דכתיב ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וגו' ואמר ריש לקיש מיכן שאין מחזיקין במחלוקת ואמר רב יהודה אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו דכתיב ולא יהיה כקרח וכעדתו רב אסי אמר מיצטרע כתיב הכא לו וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך וגו' א"ר חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה דכתיב המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' וכי עם השכינה עשו מריבה והלא עם משה עשו מריבה שנאמר וירב העם עם משה אלא למדנו כל העושה מריבה עם רבו כאילו עושה מריבה עם השכינה א"ר חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה' א"ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה ואמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה':

ברם צריך למימר אילו תלמידא דחזא ביה ברביה מילתא מי צריך לאוכוחי אי לא כיון דהוקש כבודו לכבוד המקום לאו אורח ארעא לאוכוחיה או דילמא כבוד שמים עדיף ושפיר דמי ת"ש דת"ר הוכח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מניין ת"ל תוכיח מכל מקום: אי נמי עדיף יקרא דרביה טפי מן יקרא דאבוה דתנן שאביו מביאו לחיי העוה"ז ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי העוה"ב דווקא חכמה אבל מקרא ומשנה לא:

ברם צריך למימר חכמה דקאמר דכוליה תלמודיה מיניה או דילמא כל דהוא מיפלג פליגו תנאי בהא מילתא איכא דאמר כוליה ואיכא דאמר רוביה ואיכא דאמר כל דהוא ואפילו חדא מילתא דתניא רבו שאמרו שלימדו חכמה ולא שלימדו מקרא ומשנה דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו ר' יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו הילכתא מאי ת"ש דאיתמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה רב אחא בר הונא אמר רב ששת הלכה כר' יוסי ואמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה ומקרעין זה על זה ולענין אבדה אפילו במקום אביהן אין מחזירין אלא שיש רבו מובהק. אלמ' הלכתא כר' יהודה וכדעולא: