שאילתות דרב אחאי גאון קיט

נשא שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיגזל חד מן חבריה. והיכא דגזליה לחבריה ואישתבע ליה דלא גזלתיך מיחייב לשלומי קרן וחומש ומייתי קרבן אשם ומיכפר ליה דכתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וגו' או מצא אבדה וגו' והיה כי יחטא ואשם וגו' או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו וגו' ואת אשמו יביא לה' וגו' והיכא דמית נגזל משלם קרן וחומש ליורשיו והיכא דגזליה לגר ומית הגר ולית ליה יורשי' משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב וגו'. והיכא דאודי גזלן ומית יורשין משלמין קרן וחומש לכהנים ופטורין מן האשם מ"ט אשם לכפרה אתי ואין כפרה למתים קרן וחומש ממונא הוא וכיון דאודי אבוהון מיחייבי לשלומי והוא דשבק אחריות נכסים והיכא דגזל אבוהון ומית ותבעוה לבריה וכפריה ואישתבע ליה והדר אודי ליה אי גזילה קיימת אע"ג דעמד אבוהון בדין והניח אחריות נכסים קרן משלם חומש לא משלם מ"ט לפי שאין משלמין חומש על שבועת כפירת קרקעות.

ברם צריך לומר חומשא מלבר או חומשא מלגיו

מיפלג פליגו בה ר' יאשיה ור' נתן דר' יאשיה אמר חומשא מלבר דכתיב עליו ור' נתן אמר חומשא מלגיו דכתיב וחמישיתו חומשא דקרן. הילכתא מאי. ת"ש דמסתמיך ואזיל רבבהו אכיתפיה דרבי נחום שמעיה מנקיט ואזיל הלכתא מיניה מחלוקת ואח"כ סתם מאי א"ל הלכתא כסתם סתם ואחר כך מחלוקת מאי א"ל אין הלכה כסתם סתמא במתני' ומחלוקת בברייתא מאי א"ל הלכתא כסתם משנה מחלוקת במתניתין וסתמא בבריית' מאי אמר ליה בדבי ר' לא שנאה ורבי חייא מנא ליה הכא סתם לן תנא כרבי יאשיה דתנן הבעלי' אומרי' עשרים וכל אדם אומרים בעשרים הבעלים קודמין מפני שמוסיפין חומש אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחד הבעלים נותנין עשרים ושש בעשרים ושתים הבעלים נותנין עשרים ושבע בעשרים ושלש הבעלים נותנין עשרים ושמונה בעשרים וארבע הבעלים נותנין עשרים ותשע בעשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים לפי שאין מוסיפין חומש על עלויו של זה ש"מ חומשא מלבר שמע מינה וכן הלכתא: