שאילת יעבץ, חלק ב לה

דין אבל אחר ג"י עוד הורה לאבל העני. לצאת לחוץ אחר ג"י אבלו. לעסוק בסחורה ומו"מ בפרהסיא. ול"י מנין לו זה. שהרי לא התירו לו אפילו אין לו מה לאכול רק בצינעא בתוך ביתו. ובפרהסיא לא שמענו. ואע"ג דבמקום פקוח נפש ודאי שרי. מ"מ כל שלא הגיע למדה זו. נראה שצריך לצום ולהתענות כל מה שיוכל. ולא ידחה עשה דדבריהם בפומבי. וכ"ש בנדון המורה הנ"ל. שלא בא לכלל זה לגמרי. שוב אירע ב"מ והורה עוד כזאת. אפילו שהיו מזונותיו מצויין לו. עוד פ"ג הורה כן. להתיר לעשות מלאכה מפורסמת בבית האבל. דהיינו דימנט שלייפן. המשמיע קול ריחיים נשמע למרחוק. לכן פשוט שאפילו ע"י פועל נכרי אסור.