שאילת יעבץ, חלק ב קצט

בשניו מנהג קרית' בס"ת בשמיני דחג ובאור בגמר ופירש"י בזה ואולם בדבר ש"ח מ"ש בשילהי מגלה. 3 בענין קריאת כה"ב בש"ע באמת גם בעיני יפלא מאז ומקדם (ולא כמ"ש מע"ל על רש"י בלבד) כי הלא לשון הגמרא תמוה הוא כל עיקר. כי לפום פשטא דגרסא היינו סבורים מתחלה. שבעל התלמוד רצה לתת טעם ותבלין להנחתו. שקורין בחג כל הבכור. דהיינו משום שיש בפרשה זו מצות חוקים ובכור. כך הוא וודאי המשמעות לכאורה על כרחנו. כדי להנצל מלישנא יתירא. ועפ"ז יתכן פירש"י בטוב. אלא דאכתי הוי קשיא לן. היכן נזכרו חוקים בפרשת עשר. אדרבה בפרשת כל הבכור נזכרו חוקים. ומצות יש בזו כמו בזו. ובדוחק יש לפרש חוקי מעשרות. ותו מאי ובכור. מאי עדיפותיה דבכור. ומאי שיאטיה הכא. אכן גם בזו מצאנו פשר דבר ישר. כי גם על הבכור קאי בבל תאחר. משעברו עליו שלשה רגלים. כדאיתא רפ"ק דר"ה. לפיכך קורין מעניינו ג"כ. ומדאקדים גמרא חוקים ומצות לבכור. ש"מ דאפרשת עשר קאי. היינו דהכריחו לרש"י. אף שהוא קצת דוחק. סדר הענין מורה עליו. אמנם שוב בדקתי בספר הרי"ף. ומצאתי בר"ן. שכותב בפירוש שתי גרסאות השם בגמרא. ושיש גורסין שקורין חוקים ומצות ובכור. תו לא מידי. יעב"ץ.