שארית יוסף צח

כל הנשבעין הנ"ל שהבאתי כתוב דבפוגם שטרו אדם מוריש שבועה והטעם הואיל ואין השבועה נגד יתומים וכן פי' רש"י על הבו דלא להוסיף עלה הנ"ל וז"ל הם אמרוה בשבועה הבאה לפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחוייב שבועה אחרת עכ"ל רש"י וז"ל טור ח"מ (סי' ק"ח) ודווקא בזו השבועה שהיה לו למלוה לשבע ליורשי הלוה אנו אומרים שאינו מורישו לבניו אבל שאר שבועה מורישה לבניו לפיכך הפוגם שטרו כו' ובנדון דידן השבועה שהיתה האשה חייבת אינה ליתומים כי הם אומרים שמחלו לה השבועה ובודאי אף אם לא אמרו בפי' מ"מ מובן מעצמו שמחלו שלא היה לה יורש אחר אלא אילו והיתה זקנה רק שהיתה צריכה לשבע עבור הב"ח המאוחר שמחייבת שבועה שלא אתפסה צררי מקודם כדתנן בכתובות פ' מי שהיה נשוי (דף צ"ג) הראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית כו' ופירש"י השניה טוענת הואיל ואתה בא ליטול תחילה השבע לי שלא גבית כו' עכ"ל. וא"כ שבועה כזו שאינה בשביל יתומים אלא בשביל ב"ח אדם מוריש לבניו כמו פוגם שטרו הנ"ל וכמו שפירש"י שהבאתי לעיל. ועוד טעם אחר שאין הנדון דומה לראיה הואיל ששבועה זו אינה אלא תקנתה לטובת יתומים כנ"ל יכולין לומר לא ניחא לן בתקנת חכמים כשע"י התקנה בא להם רעה כמו שמצינו שאמרו חז"ל אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין והלוקח ראשון יכול לומר לב"ח של מוכר הנחתי לך מקום לגבות הימנו מ"מ כשהלוקח קונה בינוני ושבק למוכר עידית ואח"כ קונה ממנו גם העידית ובא ב"ח של מוכר ואומר העידית היה בן חורין באחרונה אותם תן לי בחובי כמאמר חז"ל הנ"ל יכול הלוקח לומר מפני מה אמרו חז"ל אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין משום תקנתא דידי שקניתי מתחילה אני לא ניחא לי בתקנת חכמים ונותן לו הראשונה שקנה כמו שכתב הטור ח"מ סוף (סי' קי"ט דף קל"ד) וכן המרדכי פרק כל הנשבעין (דף של"ו ע"ג) כתב וז"ל על אודות השכיר שנשבע ונוטל אם יכול להפך השבועה על הבעל הבית לומר השבע והפטר פלוגתא דרבוותא היא. ר' יוסף מיגאש אומר שיכול להפכה ולכאורה נראה טעמו דכל האומר אי אפשר בתקנת חכמים שומעים לו כגון זה דלטובתו נתקנה עכ"ל. הרי בהדיא ראיה ברורה ואפילו האלפסי והמיימוני דפליגי על דין זה סוברים סברא זו רק דאמרי דלא ניתקן לטובת השכיר כמו שמביא המרדכי דברי מהר"ם וז"ל ונראה לו להר"ם כדבריהם דהכא לאו לטובתו של שכיר נתקנה כו' ועוד כאן להחזיק בודאי אמרי' כמו שכתב בתשובות מיימוני סי' י"ד (דף תכ"ו השייכות לספר קנין בשם ריב"ם א"כ ש"מ דכאן ג"כ הואיל ולא נעשו אלא לתקנת יתומים וכאן הוא להם רעה יכולין לומר לא ניחא לנו בתקנות חכמים והואיל שאמרו אין אדם מוריש שבועה שהיא נגד יתומים דווקא א"כ מוכח שלא נעשה אלא במקום שהיא לטובתם ולא במקום שהיא להם רעה לא תיקנו כמו גבי לוקח ושכיר הנ"ל. ואעפ"י שכתב המרדכי פרק האשה בכתובות (דף תקמ"ב ע"ב) בשם התוס' דדווקא גבי ב"ח לא חיישינן לצררי במת פתאום תוך זמן אבל אלמנה חיישינן כו' מ"מ הלא כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ה וז"ל ואנו סומכים על תי' רש"י היכא דמת פתאום ולא צווה לביתו לא חיישינן לצררי וכן היה דן ר"מ ונתן טעם לדבר דהאידנא הכתובות גדולות ולא חיישינן לצררי וכיון דלא חיישינן לצררי אם כן למה לא יגבו כו' עכ"ל. וגם לא נשאה ונתנה במעות יתומים אחר מות בעלה אם כן אין כאן שבועה