שארית יוסף צד

ואם בעל הסעודה עני ואין לו מה לשלם בזה לא יפסיד שמעון לשלם הכל ולא אמרינן כל היכא דליכא לאישתלומי מהאי מישתלם מהאי כו' עד אבל בשביל עניות של מסור חבירו של שמעון לא יפסיד שמעון לשלם הכל יותר מדינו עכ"ל. הרי בהדיא ששנים שנתחייבו יחד ואין לאחד לשלם אין שני חייב לשלם בעדו. ואעפ"י שכתב הטח"מ (סי' ת"י) וז"ל וכתב הרמ"ה דה"ה נמי ב' שהזיקו ושניהם בני חיובא אלא שהאחד ברח או שהוא כאן ואין לו לשלם משתלם מן האחר כו' עכ"ל וא"כ פליג על המרדכי לפום ריהטא מ"מ הלא כתב הטור על דברי הרמ"ה ואין נראה דלא מחייב כו' עכ"ל א"כ הוה הרמ"ה יחיד והר"ם והמרדכי מביאו א"כ מסכים עמו והטח"מ רבים וגם הם בתראי ואפי' דברי הרמ"ה יש לתרץ קצת אבל אין צורך להאריך דאף כי פליג הלא מהר"ם והמרדכי והטור רבים ובתראי וסברא להחזיק דאין להוציא מהמחזיק על דברי הרמ"ה היחיד הנלע"ד כתבתי נאם הצעיר יוסף כהן: לג) שאלה מק"ק פאדוו' וז"ל השואלים אנחנו דיינים מבוררים נתבררנו משני כיתות שקבלו קנין גמור אגב סודר כמנהג לישא זה את זו וזו את זה ובקנסות. גם אכלו מיני מתיקה הנקראים קונפיטי בלע"ז ונתעצל הסופר מלכתוב השטרות ולימים האחד חזר ומחה בסופר מלכתוב ולעדים מוחה ג"כ שלא לחתום ורוצה לחזור גם מהענין ואינו נותן טעם למה רוצה לחזור רק אומר אין טעם ברצון. וצד השני משיב מה לי ולעצלות הסופר שלא כתבו הלא אין אחר קנין כלום ותובע ג"כ מהסופר והעדים שיכתבו ויחתמו מה שנעשה בפניהם בק"ס והעדים חייבים ואינם רוצים לכבוש עדותם ונשאלו בתורת עדות ב"ל יו"ע והגידו עדות בב"ד והנה אנחנו דיינים מחולקים בזה ולא רצינו לברור שליש מחכמי ווניציאה כי כולם קרובים נוגעים בדבר בחרנו במכ"ת להודיע דעתו עפ"י דין תורה כן יקום וכן קבלו עליהם שני הכתות: תשובה דין תורה לא ידענו מ"מ אשיב מה שעיינתי מספרי חז"ל שעשו פירש התורה ובררו דינים גרסי' בהמוכר את הספינה (דף ע"ז) א"ר בר יצחק א"ר ב' שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה כו' ופרשב"ם זכו כו', אני מקנה לכם בסודר זה שדה זו לצורך פלוני כו' חוזר בשטר ואפי' אמר כתבו ותנו כו' ואע"ג דאמרינן פ' חזקת הבתים קנין בפני שנים ואין צ"ל כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד ה"מ סתמה דמסתמא ניחא ליה למקנה אבל היכא דמחי לא כתבינן בע"כ. ואינו חוזר בשדה פירשב"ם שכבר זכו כו' הרי בפי' שאף כשמיחה אינו יכול לחזור רק בשטר ולא בשדה ולפי' ר"ת אף בשטר אינו יכול לחזור שפי' וז"ל התו' והמרדכי מביא דברי ר"ת פ' חזקת הבתים (דף רמ"ח ע"ד) ור"ת מפרש דבשטר מתנה דווקא מיירי דלא ניחה ליה דליפיש שטריה עלוי דהעולם לא ידעו שהוא שטר מתנה ויסברו שהוא שטר חוב או מכר ושעבוד קרקעות ולא יקנו ברצון ממנו לפי שיריאים שיטרפו מהן אבל בשטר מכר אין יכול לחזור דאדעתא דליכתוב ליה זבן ליה עכ"ל. הרי בפי' דדווקא בשטר מתנה יכול לחזור בשטר ונדון דידן אינה דומה למתנה רק למכר כי במתנה הולכין אחר דעת הנותן ולא בנדון דידן וק"ל שאנו צריכים דעת שניהם