שארית יוסף צב

שידע שהוא מק"ק קראקא הואיל ואינו בפנינו לשאול לו וק"ל. קל וחומר בכאן שתחילת דבריהם היה מק"ק קראקא ואמר שהוא גיסו שהוא במשמע שידע שהוא מקראקא על ידי אחרים או על ידי אותו יצחק עצמו ודי בזה כשיודע העד אפי' על פי עצמו של בעל כמו שמפורש במעשה של רבי טרפון הנזכר לעיל בהתחלה בברייתא ששמע שאמר כך קורין אותי בעירי כו' והתיר ר' טרפון את אשתו ועוד הרי כתב הר"ן בתשובה (סימן ל"ג) בתשובותיו והבית יוסף מביאו שאף על פי שאמר בתוס' אין מעידין אלא אם כן שמכירין שמו ושם עירו לאו דווקא שמו אלא כו' עד אלא כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו ואף על פי שלא הזכיר שמו כו' הרי שהברייתא לאו דווקא בשמו ויש לומר שגם כן לאו דוקא עיר אלא דבר ברור וכן הוא בהדיא בתשובה לבסוף התשובה אפי' לא הזכיר שם העיר כי גם עיר לאו דווקא וכאן אומר בלשון אשכנז וז"ל דיין שוואגר ואין לו שוואגר אלא אותו יצחק מקראקא בעל מרת עלה שתי' ובתירוץ של לאו דווקא פה אין לתרץ הקושיא שהקשיתי לעיל וכי לא ידע הרא"ש הברייתא וגם למה אין סותרים דברי הרא"ש בברייתא דתו' וא"כ מנא לי מה שדקדקתי מזה לעיל לחלק בין עד הראשון לשני דאם אין לו תירוץ אלא הלאו דווקא היה לו להביא אותו ולתרצה כמו שעשה הר"ן שהבאתי לעיל ולפרש דלאו דווקא אלא ודאי אינו צריך לתירץ של לאו דווקא ובלאו הכי מתורץ כמו שתירצתי לעיל וק"ל. העולה לנו מזה שנ"ל מכל הני טעמי דלעיל וגם אמר דיין שוואגר והתחלת הדברים היה שהיה מקראקא וגם שמו ושם אביו ושם כינוי דלס ושנתפס והלך תפוס בברזל מורים שהכירו שהיה מקראקא ושהוא זה ולא אמרינן אתרמי' אתרמי אחר כזה לכן נלע"ד שמרת עלה אשת רבי יצחק בר משה דלס מותרת לכל גבר דיתיצביין מכל מקום כי היכא דלמטיא לי רק שובא מכשורי אני מתנה ובתנאי כפול דווקא שיסכימו עמי מקצת בעלי הוראה דהיינו לפחות שנים משני ק"ק. נאם הצעיר יוסף כהן: לב' שאלה מעשה שהיה כך היה שקנו שני יהודים גניבה ומשכנו לאחר מקצת הגניבה לפי דברי האחד אבל השנים אומרים שהוא היה עמהם בשעת שקנו וכי קנו כולם יחד. ואותו שהיה לו משכן מהם לפי דבריו הלך והגיד לאביו אחר ששמע שהוכרזה הגניבה ואמר אבי אילו נתנו לי משכן ואולי הוא מאותה הגניבה. והשיב לו אביו החזר להם שלא יעלילו עליך והלך והחזיר להם המשכון ואביו הלך לראשי הק"ק והגיד להם מהענין ואיך אלו השנים קנו מהגניבה והראשים הלכו לשר והגידו לו מה שנקנה ולא הגידו לו מי הם הקונים והשר העליל עליהם שיעמידו הגנבים באמרו נגנב הרבה ובודאי הכל לקחו ואינם מודים אלא מעט. ונתפשרו עם השר שיתנו לו סך מה ובתוך כך הוכר הגנב והעמידו לפני השר ועל ידי עינוי הודה רק על אחד מהשנים גם הודה שלא מכר רק מה שהודו יהודים ואף על פי כן הוצרכו הק"ק ליתן לשר סך מה שנתפשרו עמו קודם שהוכר הגנב. והנה ק"ק תובעים את אלו השלשה שישלמו מה שנתנו לשר כי הכל ניתן בשבילם ובגרמתם. והאחד השיב שהוא לא קנה מאומה וגם לא נמצא אצלו מאומה והגנב לא הודה רק על אלו הב' ואם כן הוא למה אתחייב והשנים משיבים מה שניתן לשר הוא גזילה כמו שבלאו הכי גוזל בכל יום הק"ק שהרי נמצא הגנב והודה שאין בידינו רק מה