שארית יוסף צא

העיר כלל מכל מקום הלא יש הוכחות רבות חדא שאמר לו בלשון אשכנז וזה לשונו (דיין שוואגר יצחק משה דלס) וכו'. ההוא חדא הוכחה גדולה כי אין לו גיס' אלא זה ועוד שהגיד שהיה נתפס והלך בברזל וזה ידוע גם כן לכל. ועוד הרי מוכח שדעת העד שהוא מקראקא כאשר מראין הדברים שדברו ביניהם (איך בין אויך פון קראקא) ועל פי הדברים האלה דברו מה שדברו לכן יש לומר שגם העד ידע שהוא מקראקא ואולי על פי אותו יצחק ידע שהיה מקראקא ואין לומר שמה שאמר (דיין שוואגר יצחק משה דלס) לא דבר אלא הואיל והזכיר משה דלס חמיו ולכן אמר זהו גיסך אבל לא ידע מקודם שהוא מקראקא דאם כן היה לו לומר אם כן הוא הרי זה גיסך יצחק וכו'. ולא אמר אם כן רק שהגיד לו שהוא מקראקא חתנו של משה דלס אז תיכף ידע שהוא גיסו כי כבר ידע שאותו יצחק היה מקראקא. ועוד הוכחה קצת הכינוי דלס ובפרט הואיל וכתב הרא"ש וכן ראוי לכל מורה הוראה לחזר על כל צדדים להתיר יש לצרף כל ההוכחות יחד ובפרט באשר דבריהם שדברו נוטה שידע שהוא מקראקא רק שלא פירש בהדיא. וגם לדברי פסק הרא"ש הוא היתר גמור ומעשה רב. ועוד יש בכאן בנדון דידן ענין אחר שיש קצת טעם להתיר אפילו לפי דעת רוב הפוסקים לפי עניות דעתי. רק שמקודם אקשה קושיא ומתוכה יתברר והוא כי קשה להרא"ש שהתיר כשלא הזכיר שם העיר וכי לא ידע תוספתא שהביא נ"י והמרדכי הנ"ל שכתוב בהדיא אין מעידין אלא אם כן מכירין שמו ושם עירו. ועוד אותו שפליג עמו הרוצה לסתור דבריו ומחלק בין כשאמרו לו כשתלך למקום פלוני הוא חילוק עי' שם ולמה אינו סותר אותו מתוך הברייתא בהדיא. וגם התוספתא ק"ק מיניה וביה שאמר אין מעידין אלא אם כן מכירין כו' הלא עד מפי עד אינו מכיר רק שאמר ששמע מאחר. לכן נ"ל שהברייתא וגם מעשה של הריב"ש איירי בעד הראשון שהוא בעצמו לפנינו ואינו מכיר שמו ושם עירו אינו עדות עד שיכיר שניהם וגם דווקא שמו לבד ולא שם אביו אז צריך להכיר שם העיר. אבל אם הוא מכיר שמו ושם אביו אע"פ שאינו מכיר העיר. או שהוא עד מפי עד אין צריך להגיד רק שיגיד ששמע ממנו שמו. ואין לתמוה על שהעד השני אין צריך להכיר כי י"ל שהראשון ידע בטוב רק שלא פירש כמו שביארנו לעיל שלעד הראשון שואלין איך אתה יודע שמו כשהוא לפנינו וכשאינו לפנינו אין אנו צריכים לידע איך הכירוהו ובזה יתורץ כל הקושיות כי הרא"ש כתב המעשה על ר' דוד בר חייא שם אביו גם כן והראייה שהריב"ש שמדבר במעשה שהעיד על אברהם פארח שמת ולא הזכיר שם אביו. וגם היה העד הראשון ששואלין ושאל ולא ידע על זה מביא התוס' הריב"ש ואסר האשה מכח התו' שהביא לשם (סי' תק"ח) אבל אין יכול להקשות על מעשה הרא"ש שהיה יודע שמו ושם אביו ר' חייא כנ"ל. ומה שהרמב"ם ורבי ישעיה מטארני וגם מהרי"ק אם לא היה לו כל כך הוכחות מרובות אסרי אפי' שמו ושם אביו היינו בעד הראשון ששואלים אותו ואינו יודע אבל בעד מפי עד לא. והנה נדון דידן שהגיד שמו ושם אביו וגם הוא עד מפי עד יש לומר שלכולי עלמא מותרת כי בראיה מועטות אנו מחזיקים שידע הכל וכשאמר שידע שהוא גיסו י"ל שידע ג"כ שהוא מקראקא כמו שאין אנו יודעים איך הכירו אחר כך שנטבע אלא אנו תולין שראוהו בשעת שהועלה מן המים כך אנו מספק אומרים