שארית יוסף פט

בודקין עידי נשים בדרישה ובחקירה היה לו לקצר ולומר סתם אין בודקין בעידי נשים ולשתוק מה לו להאריך ולומר בדרישה ובחקירה אלא בודאי ר"ל דווקא דרישה וחקירה לא בעי אבל שאלה בעי. דרישה פי' כמו שעשה רבי טרפון במעשה שני וחקירה באיזה יום ובאיזה שעה. אבל לשאול היאך יודע שמת בעי אח"כ מצאתי שהרב המגיד מדקדק מת"ק דאמר דרישה וחקירה כאשר דקדקתי אבל ממעשה הנ"ל הראשון אינו מדקדק כלום וק"ל ותמיהני הלא יותר מבואר לפי התירוץ של גמרא בתנו רבנן הראשון כנ"ל אם כן נדון דידן שאין מעיד העד אלא מפי אחר שאמר מת וקברתיו אבל אינו מגיד היאך ידע שמת שמא אין להאמין עד שנדע האיך הוה המעשה ואין לדקדק שאין צריך שאילה (ממתניתין) דתנן והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד עד מפי עבד מפי שפחה דמשמע שאין עד האחרון יודע איך המעשה די"ל דהעד האחרון מעיד ששמע מעד הראשון היאך הוה מעשה אבל בנדון דידן שאינו מעיד איך הוה מעשה י"ל דלא נאמין לו עד שנדע כנ"ל ועוד הרי התוס' פסקו בשם ר"ח וכן הרא"ש בסוף יבמות וכן הטור באה"ע דלא בעינן דרישה וחקירה דמשמע דווקא דרישה וחקירה לא בעינן אבל שאלה בעינן ובנדון דידן אין העד מפי העד יודע היאך הוה מעשה. ועוד שהרי כתב המרדכי פ' האחרון דמס' יבמות וז"ל אין לתלות משום עיגון להקל בגוף העדות דווקא בעדות מקילין ולא בגוף העדות כדאמרינן ריש פרק יש בכור לנחלה שאני עדות אשה דהחמירו בו רבנן ומי החמירו והתנן הוחזקו להשיא בעד מפי עד כו' ומתרץ כי אקולי בה בסופה פי' לאחר שנחקר העדות אבל בתחילה פי' בגוף העדות לא הקילו והכי מוכח כולה שמעתא עכ"ל המרדכי. מ"מ יש לומר שמה שאמרו אין צריך דרישה וחקירה אבל שאילה בעי היינו היכא דאפשר לשאול שהעד הראשון בפנינו שאז מכוער הדבר ומחזי כשקרא אם לא נשאל לו כי הוה ליה לידע אבל אם אין העד הראשון לפנינו רק העד מעיד מפי עד אחר אין הדבר מכוער ולא מחזי כשקרא דלא הוה ליה לידע ואם אין ראיה לדבר זכר לדבר מי ששחט ואין אנו יודעים אם יודע הלכות שחיטה שאם הוה לפנינו צריכים אנו לשאול אם יודע וכשאינו לפנינו שהלך לו כשר בלא שאילה וק"ל ויש לי להביא ראיה קצת ממתניתין דתנן אפי' שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו עכ"ל משמע מדלא קאמר סתם יכול להעיד מה ששמע מן הנשים דהוה משמע ששמע היכא הוה מעשה אבל אין להקשות א"כ מאי רבותא דהרבותא כדפי' רש"י אף כי אין מתכוונין להעיד. אבל במתני' דהוי אומרות איש פלוני מת משמע עוד רבותא אף כי לא שמע רק שאומרת מת איש פלוני דיו ר"ל ולא שמע איך הוה מעשה עדותו עדות וה"ה לנדון דידן וכן כתב המיימוני פרק י"ג מה"ג וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות ומשיאין על פיו. אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת ואני ראיתיו שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת שמת כו' עכ"ל. וכתב הרב המגיד שאעפ"י שכשאומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האומר הראשון כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר מאי אפשר עכ"ל. הרי בפירוש כשאין העד הראשון בפנינו אין צורך לנו לידע איך היה המעשה. וקרוב להיות הטעם כמו שפי' לעיל דלא מחזי כשקרא וק"ל. ואין לומר שהמיימוני איירי בנהרג שם אין כ"כ צורך