שארית יוסף פד

אסור לקלקלו וריש לקיש אמר מחזיר הני מילי היכא דליכא רווחא הכא איכא רווחא עד כאן לשון הגמרא. ופירוש רשב"ם ואיפכא איתמר דמוקמינן לר' יוחנן כרבי יודא דהלכתא כוותי' וקיימא לן כרב יודא בהך עכ"ל. הרי בהדיא אף כי הקרקע שלו וכנס בתוך שלו אינו יכול להוציא הואיל והחזיקו בו רבים. ופסק רשב"ם דהלכתא הכי ועוד גם ריש לקיש לא פליג אלא מפני שנשאר עוד ט"ז אמה כשיעור רשות הרבים. וכל שכן נדון דידן ומה שטען זלמנקא שקנאה מן הנכרי. מה בכך הלא הישראל הראשון שמכר לנכרי לא היה רשאי למוכרה מטעם הנ"ל. ואם גזלה ומוכרה לנכרי הרי קרקע אין נגזלת. וכל מקום שהיא היא בחזקת בעלים. ועוד הלא הנכרי לא החזיק בבית הכנסת. כי השכיר רק הבית ולא הבה"כ כי ידוע שבאם היה בא להשכיר בית הכנסת לא היה משכירה כי אם בסך חשוב. וגם הק"ק טוענים שלא היה רק משכון והראיה שכמר זלמנקא נתן מעות לישראל הראשון סך מה. אבל אין אנו צריכים לזה כי קרקע אינה נגזלת. וכ"ש של רבים שכבר החזיקו כשהיה הבית ביד ישראל הראשון. ובנו בה"כ משלהם ועד אחד מעיד שנתנו לו עשרה זהובים. ועוד קצת ראיה שנתנו לו מקום בבית הכנסת של נשים זמן מה אחר הבנין בשביל שנתן להם עוד קרקע לבנות דבר מה שנית אבל שאר העדיות הם מבני העיר ונוגעים בעדות לכן אין לעיין בעדיות לכן אין לו לקלקל מה שהחזיקו בו רבים ומ"מ אם היו הק"ק רוצים ליקח בנין בה"כ להעמידם במקום אחר אינם רשאים גם כן בלתי רשותו אם לא שיהיה להם טעם מספיק למה הם רוצים להעמידם במקום אחר. הואיל והחזיק במצוה כמו שכ' מהרי"ק בשורש קי"ג וזה לשונו. מי שהיתה בית הכנסת בביתו ימים רבים אין הציבור רשאין לשנותה לבית אחר. ואגב זה אומר אף אם היתה של בעל הבית והיתה שאולה לבית הכנסת אין רשאי לאסור לאחד לילך לבית הכנסת כי באם יאסור לו אסור לכולם כמו שכ' רבינו גרשון בתקנות שלו. איש שהשאיל ביתו לבית הכנסת ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינו רשאי לאוסרו עליו אלא א"כ יאסור אותה לכל הקהל כאחד וק"ל. והבית יוסף מביאו בטור א"ח (סי' קנ"ג) ועוד כ' בבית יוסף כתוב בספר א"ח הורה הראב"ד וכל חכמי דורו שאין אדם יכול לאסור חלקו מבית הכנסת לא מן ספרים ואף אם אוסר אין איסורו איסר. נאם הצעיר יוסף כהן: ל' שאלה מק"ק באך י"ץ שעשו תקנה ביניהם לברור בכל שנה שבעה אנשים שאינם פסולים זה לזה. ואותן השבעה יבררו ראשים על פי השבועה ועתה אירע שביררו שבעה. ואותה השבעה נשבעו כתקנתם וביררו ראשים. ויהי ממחרת אז התחילו מקצת מק"ק לרנן על הברירה כדי לבטלה. ואומרים שבאותן השבעה יש שנים פסולים זה לזה. ואם כן היה הכל בטעות ובטל מעיקרו. וכתבו אלי לפסוק ביניהם. ומשכתי ידי זמן מה כי קשה לדון על מנהגים וכדי שבאולי ימצאו פשר בינם לבין עצמם ולא עלתה בידי. ואדרבה מידי יום יום כותבין שמתהוים מריבות וקטטות ועיכוב שלי גרמא בניזקין וגם דיני דגרמי לכן מוכרח אני להשיב: תשובה גרסינן פרק זה בורר שנים אומרים זכאי או שנים אומרים חייב ואחד אומר איני יודע יוסיפו דיינים וכתב הטח"מ (סי' י"ח) כתב הרמב"ם אבל ארבע אומרים זכאי או חייב. ואחד אומר איני