שארית יוסף פג

כרכים הם מקום סחורה ובאים לשם. אבל כפרים שלא בנו אותם אלא אדעתא שיכנסו הם כההיא בית הכנסת דטרסיים דזוטרי הואי ולא היו נכנסים בה אלא אותן בעלי מלאכות והא דאמרינן בירושלמי הדא דתימא בבית הכנסת דיחיד אבל של רבים אסור שמא אחד בסוף העולם קנוי בה דמשמע לפום ריהטא כפי' הר"ן שהא' סייעא בבנין ובהא תליא מתרצים ומפרשים שהיה אותו הא' רגיל לילך לשם כי היה סמוך וא"כ אדעתא דידיה הוקדש וא"כ לפי פי' זה י"ל שגם בית הכנסת של עלקוש נכנסים לשם אורחים כי יש להם יריד קבוע ואין להם כח למכור והנה יש לנו להכריע שבה"כ של ק"ק עלקוש גם לפירש הר"ן וא"ז שתלו באם בנו אותה משלהם מ"מ יש לומר שמודי בבה"כ של ק"ק עלקוש הואיל והוא זמן גדול ורב שנבנת. יש ג"כ לחוש שאותה שדרו לשם ובנו הבה"כ משלהם הלכו להם לדור באשר מצאו וא"כ אין כח לטובי העיר למכור חלקו כי הוא לא קבלם עליו וק"ל. ועוד אף אם יכולים למכור מ"מ בנדון דידן הוה מחילה שהיא כמתנה ואף הרי"ף והרמב"ם והטור פסקו כדברי המקיל דיכולין ליתן ג"כ מ"מ הלא כ' הב"י ר' ירוחם כ' בנתיב ד' ליתנה במתנה ספק אם יוצאה לחולין בז' טובי העיר הילכך אם נתנוה אסור להשתמש בה ומפורש בגמ' טעמא דמאן דשרי משום דאי לא הוה להו הנאה מיניה לא יהבי ליה הדר הוה זביניה והרמב"ם שמביא הר"ן כתב דדווקא כשההנאה שקבלו ממנו הוא דבר של קדושה כגון תיבה כו' הא לאו הכי לא ובנדון דידן לא קבלו שום דבר מיהו הר"ן נחלק עליו בזה וכתב שכן נראה שהוא דעת כל הפוסקים שכתבו דין זה סתם והנה רבינו ירוחם שהוא בתראה אוסר ליתן והרמב"ם אף כי הוא מן המתירין פסק דווקא כשקבלו דבר קדושה אבל אין אנו צריכין לזה כי אף למכור אסור. כ"נ לדעת הרמב"ם והרא"ש בודאי וגם לפירוש הא"ז והר"ן י"ל שגם הם סוברים שק"ק עלקוש אסור רק שאינו ודאי ואין ספק של הא"ז והר"ן מוציא מידי ודאי של הרמב"ם והרא"ש שאוסרין ועוד סברה הוא שבכל מקום שנוכל להשוות דעתם הוא נכון ואין לנו לומר דפליגי במקום שאינו מוכח דפליגי בפירוש. ומה שטען שלפחות אילו הה' שמחלו חלקם יהא מחול אין לומר כן שהרי כתבתי לעיל שאפי' אחד שאינו בכאן מעכב ואם כן נאמר גם כן יהא חלקם של הידועים שמכרו נמכר אלא ודאי מובן שאין לחלקם ועוד הרי אילו לא היו בקנין סודר וגם אומרים שידעו שאין בדבריהם ממש על פי עד אחד שאומר שדברו כן בפי' מתחלה. ואף אם יהיה הדבר בספק מכל מקום לא יהא אלא מיצר שהחזיקו בו רבים שאמרו חכמינו ז"ל בפ' המניח (דף כ"ח) שאסור לקלקלו ושם מפורש אף כי הוא ודאי שלו רק שרצה להחליף בדרך א' מכל מקום אסור לקלקל ב' הדרכים הואיל ונתרצה ואף כי האחד בודאי שלו כי כשנתן הא' נתן אדעתא ליקח השני מ"מ אסור לקלקל ק"ו לנדון דידן שהחזיקו בו רבים לדבר מצוה. ונראה שטעם זה מספיק לבד בלא כל הני טעמים דלעיל וגם עד אחד מעיד שלפני שנים הרבה נקנה המקום להעמיד שם הבית הכנסת. וגדול מזה דאמרינן במשנה סוף פרק חזקת הבתים (דף ס') אבל אם רצה כונס בתוך שלו ומוציא. גמרא. איבעיא להו כנס ולא הוציא מהו שיחזיר ויוציא כו'. עד כי פליגי להחזיר כתלים למקומם ואיפכא איתמר ר' יוחנן אמר אינו מחזיר. וריש לקיש אמר מחזיר ר' יוחנן אמר אינו מחזיר משום דרב יודא. דאמר רב יודא מיצר שהחזיקו בו רבים