שארית יוסף עח

בעדות שהתרה בה פעמים תן לי שלי ואם לא אעשה זאת ואין עליו עונש כשעושה דבר מה להציל ממונו ובא במחתרת יוכיח. ועוד כתב הרב וזה לשונו אניח מזה ואאחוז בכנפי העיקר כו'. עד אומר אני מאחר שבשעת שקידש הבחור ואמר וז"ל דא בין איך זיא דא מיט מקדש היה הרבה יותר מכדי דיבור דהיינו שלום עליך רבי אחר שתבע ממנו הדרייער ולא רצתה להחזיר לו לפי משמעות העדות כו' עד נוכל לומר דלא קאי על הדרייער אלא רצונו וכוונתו היתה במחיל' הדרייער כו' דאין אדם מוציא דבריו לבטלה והוי כמו המקדש במחילת מלוה דמקודשת כו' ואין להקשות למה אמר הת"ק המקדש במלוה אינה מקודשת נימא אין אדם מוציא דבריו לבטלה וגמר בהנאה מחילת מלוה. שאני התם דלא צריך אני להוסיף על דיבורו אבל בנדון דידן צריך אני להוסיף על דיבורו וז"ל דא בין איך זיא מקדש דא מיט דהיינו ר"ל עם הדרייער א"כ נוסיף נמי מחילת דרייער עכ"ל. הנה הרב מסברא דנפשי' בנה יסוד להעמיד עליו כל בנינו אבל נ"ל להביא ראיה להתיש ולהכחיש הסברא מהא דתנן פ' האיש מקדש התקדשו לי בזו ובזו אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת כו' עד היתה אוכלת ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה ומקשה בגמרא איהא אלא אסיפא פירוש הא דתנן אם יש באחת שוה פרוטה מקודשת ואפי' בקמייתא והא מלוה היא פי' כשהיה אומר בזו והיה בה שוה פרוטה ואכל' קודם שאמר ובזו ובה לא היה שוה פרוטה הוה ליה הראשונה מלוה כי אכלה קודם שנגמרה הקידושין עכ"ל הגמרא וכו' ולפי סברת הרב קשה מאי מקשה בגמרא והא מלוה היא מאי נפקא מניה הרי כשאומר ובזו לא הזכיר תמרה בפירש וצריך אני להוסיף תמרה ואם כן נוסיף נמי מחילת תמרה שהרי באמרו ובזו היה במשמע גם בראשונה והואיל ובדיבורו גם הראשונה ואנו צריכים להוסיף תמרה נוסיף גם כן מחילתה ואז מקודשת אפי' הוה מלוה אלא על כרחך אין מקום לסברא זו כי הואיל והזכיר פעם א' תמרה בתחילה או בזו ובזו כאלו אמר בפירוש תמרה וכן נמי בנדון דידן הואיל והזכיר הדרייער בתחילה כשאמר (איך בין זיא מקדש דא מיט) הוה ליה כאלו אמר בפירוש דרייער ואין צריך להוסיף או מפני שאף אם אנו צריכים להוסיף אין אנו מוסיפים רק מה שהוא מוכרח להוסיף ולא כסברת הרב וק"ל. ואף אם נאמר שהתנא ר"ל שאמר בזו ובזו התמרה רק שקיצר לשונו ומדבר בענין זה שאין צריך להוסיף. מכל מקום יש ראיה שאין זו סברא כלל דאם לא כן לא היה לו לתנא לקצר במידי דאתי למיטעי ביה וק"ל. ואין לחלק ולומר כי בכאן כשאמר בזו ובזו היה בתוך כדי דיבור לנתינת תמרה ראשונה ולכך אין צריך להוסיף תמרה ולכן אין להוסיף גם כן מחילת תמרה אבל בנדון דידן לא היה תוך כדי דיבור לכן צריכין אנו להוסיף דרייער נוסיף גם כן מחילה. דא"כ רבי יוחנן שאמר הרי שלחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו פה לאכול פי' הרי משנה שנוייה ואין אנו יודעים לפרש ר"ל מפני קושי' והלא מלוה הוא. למה אינו מתרץ שלא היה תוך כדי דיבור וא"כ צריך להוסיף ונוסיף נמי מחילת התמרה אלא ודאי אין זה סברא כלל. ועוד הרי לפר"ת שפי' שחייבת לאחר אין שייך מחייב מלוה לנדון דידן. וא"כ נראה לי שלא אחז לא בעיקר ולא בענף. ואם כן הדר דין הגמרא לדוכתא דאמר ר' יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו