שארית יוסף עג

בן תשע אפי' ראשו חי לבד אלא משמע שמדבר גם בנפל ועוד הרי הטור חשן המשפט (סימן רע"ז דף רס"ו כתב וז"ל בכור שילדה אמו נפל אף על פי שיצא רוב הנפל חי לאויר העולם זה שנולד אחריו בכור לנחלה עד כאן לשונו. הרי שמדקדק לכתוב רוב דמשמע אבל כולו חי הבא אחריו לא הוה בכור לנחלה מכל הני טעמי נראה לע"ד שבנדון דידן שבא בשאילה כנ"ל אין לו דין בכור ואפי' לנחלה והשם יתברך יצילנו משגיאות כי מי יבין. ושלום ממני הצעיר יוסף כהן: כו) שאלה מק"ק באך על בשר שנמלח ושהה כדי מליחה והודח יפה יפה והניחו אותו בכלי שאינו מנוקב והיו מונחים זה על זה ואחר כך מלחו בשר אחר הרבה בכלי מנוקב והעמידו הכלי מנוקב עם בשר מלוח על הבשר שכבר הודח כנ"ל המונחים בכלי שאינו מנוקב וציר מהכלי המנוקב שמלחו בו נפל דרך הנקבים על הבשר שכבר הודח כנ"ל ועמד כך כמו חצי שעה ואח"כ לקחו הבשר ההוא התחתון והדיחוהו ולא מלחו. עד כאן לשון השאילה: תשובה נ"ל לאסור שאין לומר יחזור וימלחנו שהרי כתב הרא"ש פרק ג"ה (דף מ') וז"ל ולא אמרינן כבולעו כך פולטו דדווקא היכא דנפלט מיד בשעת בליעה כגון מולייתא אמרינן ככ"פ אבל דבר שנאסר כבר מחמת דם שבא עליו ממקום אחר תו לא שרינן ליה משום ככ"פ עד כאן לשונו וכן כתב המרדכי ואם כן בנדון דידן נמי נאסור מה שלמטה בכלי שאינו מנוקב מהציר שלמעלה ואינו מועיל למלוח אחר כך ועוד בהגהות שערי דורא (דף ח') מביא תשובה מאור זרוע המתחלת נשאלתי על חתיכת בשר תפל שנתערב בין חתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב כו' ואסור החתיכה שנתערבה והאריך ועיין שם והתם היתה החתיכה תפל ומ"מ כתב שאין תקנה למולחה אח"כ ולבסוף כתב אף אם יוצא ע"י מלח אסור דאפשר לסוחטו אסור ואין לטעות במה שכתב בשערי דורא שמותר למלוח בשר ע"ג בשר אעפ"י שנמלח לפני כמה ימים ולר"ת אפילו לפני שבוע דאמרינן ככ"פ כי התם לא הוה אלא בכלי מנוקב דשייך ככ"פ מיד ולא נאסרה מעולם וגם לא הודח ולא נסתם פליטתו וק"ל. ועוד כתב הרשב"א והב"י מביאו (סימן ע' בי"ד) וז"ל וגדולה מזו אמרו מקצת רבותינו שאפי' מלחו בשר שנמלח והודח ובלע דם מחתיכה זו שנמלחה עליו חוזר הוא ומולח וכשר דככ"פ וכמו שפולט ע"י מלח דם של עצמו כך הוא פולט דם שבא לו ממקום אחר ואין זה נכון בעיני וראיתי סתירת דבר זה ממה שאסרו דגים שמלחו עם עופות כו' הרי בפי' שהרשב"א אוסר והב"י מביא דברים אלו ג"כ בשם הר"ן. ואף שב"י כתב שלכתחילה יש ליזהר בכל הדברים אלו לחוש לדברי האוסרים אבל בדיעבד יש לסמוך על המתירים עכ"ל. וא"כ בנדון דידן נמי נאמר בדיעבד מותר מ"מ אין ראי' לנדון דידן חדא דע"כ הרשב"א והב"י מדבר שהיה מונח הכל בכלי מנוקב ומלחו עליו דאם מדבר שמונח בכלי שאינו מנוקב א"כ למה אומר הב"י שהרשב"א אוסר דין זה הלא גם הרא"ש שהבאתי לעיל וגם בתשובה מא"ז והמרדכי שהבאתי לעיל כולם אוסרים והיה לו להביא כולם. ועוד איך יעלה על הדעת שפוסק נגד רבים אלא ע"כ צריכין אנו לומר שכולם מדברים בכלי שאינו מנוקב והרשב"א והר"ן מדברים בכלי מנוקב דשייך ככ"פ אף כי אינו מלוח מ"מ יש לומר האיסור שבא