שארית יוסף עא

הרי דווקא לעדות אשה הקילו וטעמם מפורש בכמה מקומות מתוך שהחמרתא עליה בסופה וגם משום עיגונא. וגם מהרא"י (סי' ק"ל) בכתבים שלו כתב שאין לסמוך על מסיח לפי תומו לבד גבי בכור. וכתב דאע"ג דמשמע באשיר"י פ"ג דבכורות דהא דלא מהמנינן לגוי מל"ת היינו טעמא משום דתלינן דלהשביח מקחו קא מכוין הא איכא דמוכח מילתא דלא איכוון בכך מהימן מכל מקום הרי ביורה דיעה כתב סתם מל"ת לא סמכינן עלה ותו דאמר בהגוזל בתרא דאין מל"ת כשר במילי דאורייתא אלא כו'. וא"כ הרי אף אי הוה מל"ת נדון דידן מכל מקום אין לסמוך ע"ז להתיר ואין לומר שבכור בזמן הזה בחוצה לארץ הוה דרבנן ואז הוה מל"ת נאמן כדמסיק בגמרא פרק הגוזל דבדרבנן נאמן מל"ת אין לומר כן חדא שהרי מפורש במהרא"י בכתביו (סי' ק"ל) הנ"ל שסובר דהוה בכור בזמן הזה דאורייתא שהרי מביא הא דפרק הגוזל הנ"ל לראיה על הבכור דאין מל"ת כשר בדאורייתא. ועוד הרי תניא בפ' אילו קדשים במסכת תמורה רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מח"ל לא"י ויקריבנו ת"ל ואכלת וכו'. וכתב הסמ"ג במצות עשה רי"א וז"ל ומה שממעט שם רבי עקיבא בכור ח"ל דווקא לענין הקרבה אבל מקדש קדיש כמו שמוכיח ההלכות וכו' ומאריך עד ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית כמעשר דגן עד כאן לשונו. אם כן מבואר דאפילו בזמן הזה בחוץ לארץ הוה דאורייתא ואף על פי שכתב הטור יורה דיעה (סי' ש"ו) בשם הרמב"ם שאינו נוהג אלא בארץ ואפי' אם הובאו לא"י לא יקרבו שהם חולין גמורין עד כאן לשונו מכל מקום אין לסמוך ע"ז להקל חדא הלא כתב שהרמב"ן והרא"ש סבירא להו דנוהג בח"ל וידוע שאנו סוברים כהרא"ש והרמב"ן דבתראי ננהו. ועוד הרי כתב הב"י שהטור לא דק במ"ש בשם הרמב"ם ואדרבא הרמב"ם כתב דנוהג בח"ל וגם מה שכתב חולין גמורין אינו מדוקדק כו' ואפשר שנוסחא משובשת נזדמנה לו שהרי גם הראב"ד היה גורס כן בדברי הרמב"ם וכתב עליו שהוא טעות דאפי' לר' עקיבא קדושת בכור יש בו ומביא ברייתא הנ"ל ומביא דרש מפרק בתרא דבכורות ומספרי ומהרא"י ידע הי"ד ומ"מ כתב בפשיטות בכתביו הנ"ל דבכור בזמן הזה דאורייתא דהיינו על מעשה שבא לפניו דהוה בדאורייתא ואף כי היה בכאן שני נכרי' מעידים לא מצאתי חולק בין עד אחד פסול לשני פסולים אלא לענין עדות אשה כשמכחישין זה את זה שהולכין אחר רוב דיעות אבל שיהיו שנים כשרים במקום שאחד פסול לא מצאתי וגם גמרא דפרק הגוזל בתרא הנ"ל דאמר רב אשי אין מל"ת נאמן אלא בעדות אשה ג"כ משמע דלא יועיל אפילו שנים שהרי כתב סתם אין מל"ת כשר ולא אמר אין עד אחד מל"ת כשר אלא אמר סתם אין מל"ת כשר דמשמע אפילו הם רבים וק"ל. ומה לי להאריך אין לנו כח לבדות מלבינו ולחלק במידי דאורייתא מסברתינו הקלושים סברת כרס וכ"ש שמשמעות הגמרא להיפך כנ"ל: זה השבתי לק"ק לעמבערג להר"ר משה י"ץ כה) שאלה אשת ראובן המליטה זכר פטר רחם שלה והוא ראשית אונו של בעל לסוף תשעה חדשים מליל טבילתה אבל לא פירש ממנה בעלה רק היה תדיר אצלה ואותו בן חי בערך שלש או ארבע שעות ומת ואחר שנה או שנתיים ילדה בן עם בעלה הראשון וחי יחיה. הורינו אם אותו