שארית יוסף ע

כמו שכתב מהרא"י ז"ל שאנו סוברים כמותו אפי' לקולא ר"ל במקום שיש ששים דרבו הדיעות שאף על פי כן צריך קליפה במקום שנגע האיסור כי סוברים שאינו מסייע השאר לזה הנוגע כי אינו מוליך הטעם בכולה במליחה ופסק מהרא"י שאפילו הכי אין צריך קליפה כי מפעפע ומוליך הטעם בכולה וכ"ש לחומרא כשאינו ששים שאנו אומרים שמוליך הטעם בכולה ואסור לכן אין צורך להאריך בזה כי הכל אסור לפי עניות דעתי. ואחר זה המעשה כמו עשרים שנה נמצא שנית ממש כזה המעשה והיה בכאן הגאון כמהר"ר אליעזר בר אליה אשכנזי והתיר מטעם שאמר שאפשר וקרוב לודאי שהנוצות גדלו לשם כמו שגדולים על גוף האווזה. ואני לא רציתי לומר לא היתר ולא איסור כי היתה של עני וקרוב לפסח ונזק גדול אף כי לפי הנ"ל הוה דבר וטעם רחוק. נאום הצעיר יוסף כ"ץ: זה השבתי למהר"ר אברהם י"ץ מק"ק לעסלא שהיה רב לשם בעת ההוא: כד) שאלה קנה ישראל מן הגוי פרה מעוברת וילדה זכר ברשות ישראל ובאו ב' יהודים והעידו שהיו באותו כפר ושאלו לנכרית אחת שלא היתה בעלת הפרה אם היה קודם זה ולד כרוך אחריה אחר אותה פרה שקנה היהודי והשיבה איך שהיה ולד כרוך אחריה ואין לה ולד בחיים שזכר א' ילדה ונמכר לטבח ונקיבה טבח הבעל עצמו. ובאו גם כן ושאלו לבעלת הפרה והשיבה גם היא כראשונה אם אנו יכולין לסמוך על עדות נכריה במסיחה לפי תומה להתיר זכר זה שנולד לומר שאינו בכור. ע"כ לשון השאילה: תשובה נ"ל דהוה ספק בכור מכמה טעמים שאבאר בעזרת השם יתברך חדא דאין זה מל"ת הואיל ושאלו תחילה הן לגוי' ראשונה ק"ו לבעל פרה דהמרדכי פרק האשה בתרא (דף תס"א ע"ב) הביא הירושלמי וזה לשונו ובירושלמי דיבמות גרסינן איזה מתכוין רבי יוחנן אומר כל שמזכירין לו אשה. ור"ל אומר כל ששואלין אותה והוא משיב אמר רבי חגי זכור אני בל"ב זקנים שהיו מתריסין כנגד ריב"ל למעבד כר"ל והוא לא קיבל וגמרא דידן משמע דרבי יוחנן מחמיר ולא מכשיר אלא במל"ת ור"ל מקיל ולא פסיל אלא במתכוין להתיר ולכך צריך לפרש הירושלמי של רבי יוחנן אפי' אין שואלין לו אלא מזכירין לו שם האשה שמת בעלה לא הוה מל"ת עד כאן לשונו. הרי בפירש שלפי דברי רבי יוחנן שהלכה כמותו שהרי ר' יושע עבד עובדא כרבי יוחנן ועוד שהוא מחמיר ס"ל אפי' אין שואלין רק מזכירין הענין קודם דברי הגוי לא הוה מל"ת ונדון דידן שאלו בהדיא על הענין אם כן לא הוה מסיח לפי תומו ואין סברא לחלק שבעדות אשה יודעים הגוים ויש לחוש לשקר יותר מדין בכור. כי אין בידינו לחלק מסברת הכרס דבר שאינו נמצא בספרים קדמונים. ובפרט במילי דאורייתא ועוד טעם שני דאמרי' פ' הגוזל בתרא (דף קי"ג) אמר רב אשי אין מל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד. ומקשה שם ומתרץ דבדאורייתא לא הוה עדות רק בדרבנן ושם מדבר אף בישראל שמעיד ק"ו לגוי. וגם המרדכי סוף יבמות (דף תס"א ע"ד) כתב בשם ר' דוד בר קלונימוס וז"ל ואע"ג דאינו נאמן גם להתיר כדאמרינן במסכת שמחות וס"א בכורות. הא מיהא בעדות אשה האמינה תורה במסיח לפי תומו עד כאן לשונו