שארית יוסף סח

שמקודם אהיה סותר הטעמים הנ"ל ואחר כך ארחיב בראיות לאסור אותן. ואשיב על ראשון ראשון. מה שאמרו שגדלו לשם והביאו ראיה מאשה כנ"ל. ראיה זו אינה צריכה פנים לסתירה שהרי אמרו חז"ל כמין שערות ולא שערות ממש וכאן היו נוצות ממש רק שמחמת הליחות שכבו זה על זה וכשהסרנו הליחות היו נוצות ממש לכן אין לנו לבדות מלבינו שנבראת בריאה חדשה וק"ל. וטעם הב' שאמרו אף אם ניקב לחלל הגוף שמא ניקב בדבר רחב ולא בקוץ ואז אין לחוש לניקב כנ"ל כמו שחילק הטור והאשירי כנ"ל. הנה אף כי מחלקים בין קוץ למחט אינם מחלקים אלא שכזה שייך בדיקה אבל שלא יצטרך בדיקה לא מצינו וא"כ על כל פנים היינו צריכים לבדיקה ונדון דידן אי אפשר בבדיקה שהבני מעים לא היו בנמצא לפנינו ואף אם היינו בקיאים בבדיקה כי נראה לעינים שזה זמן רב ויש לחוש לקרום וקרום שמחמת מכה אינו סתימה כלל וכ"ש שאין אנו בקיאים בבדיקה. ומה שתפשו חז"ל מחט וקוץ יש לומר דבר ההוה תפשו או בשביל שאין שייך בו בדיקה. אבל קנה או כל דבר רחב כשהוא נוקב לחלל יש לחוש כמו שנוקב לחלל כך ינקוב במקום אחר בפני' וק"ל. ונראה לי להביא ראיה ממה שהביא הב"י (בסימן מ"ט) מספר אוהל מועד וז"ל לא היה מכיר אם הנקב מחמת קוץ או אם הוא מחמת חולי יש מתירן מחמת ס"ס ספק מחמת מכה כך כתוב בדפוס (ונ"ל שהוא טעות ויש להיות חולי) ואם תאמר מחמת קוץ שמא לא ניקב מהאברים הפנימים ויש מחמירים גם בזה אא"כ ניכר שאין הנקב מחמת קוץ עכ"ל וכתב בית יוסף וז"ל סברא ראשונה עיקר עכ"ל ואם היה עולה על הדעת סברא זו שיש לומר עוד חשש לקולא לומר אף אם אינו מחמת חולי שמא בעץ רחב ואז אין לחוש לנקיבה א"כ הוה ליה ג' ספיקות. ועוד אף אם היה בודאי מחמת מכה ולא מחמת חולי הרי יש כאן ס"ס והיה לנו להתיר לדעת הראשון שמתיר בס"ס אלא ודאי שאין זה ספק והטעם מובן שאין לנו לספק שבאם ינקוב עד לחלל ינקוב ג"כ בפנים או מחמת שמכה כל כך בכח עד שינקוב וזה יש לחוש ג"כ בפנים וק"ל וכבר כתבתי לעיל שאף הטור והרא"ש אינם מחלקים בין קוץ לקנה אלא לענין בדיקה ועוד שלתירץ שני של הרא"ש אין חילוק כלל. וטעם הג' שכתב דהוה בטל מדאורייתא והוה ס"ס אין נראה שהרי מביא הטור י"ד (סי' ק"י) דברי רשב"א שכתב וז"ל והא דשרינן ס"ס דווקא על ידי תערובת אבל ספק טרפה שנתערבו באחרות כולם אסורות עד שיהא בהיתר לבטל האיסור אם הוא מדברים המתבטלים שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתיר מס"ס ויש אחרים שאפילו מס"ס שעל ידי תערובות אין להתיר בדברים חשובים כו' ולא נהירא והב"י מביא הרשב"א שמפרשו הטעם דהיאך אתה אומר שמא לא זו היא ואת"ל זו היא שמא אותו ספק מותר היה הלא כבר אסרתו מספק שנפל בגופו ואחר שאסרתו היאך אתה חוזר ומתירו כו' עכ"ל. הרי בהדיא שאין להתיר אלא דווקא דברים שאינן חשובים ויש בעירוב כדי לבטל. ואעפ"י שמביא דברי ר' יעקב שכתב דכל ס"ס מותר וגם כתב דבירושלמי משמע כן מ"מ כתב שיש לחוש לדברי ר"י שלא להתיר אלא בשתי ספיקות הבאות מחמת תערובות וכתב דנ"מ לספק טרפה שנתערבה באחרות שאין מתירין אותו מכח ס"ס וגם בי"ד מביא (בסי' נ"ז) דברי סמ"ג שגמגם לאסור וגם ר"י מדורא מביא דברי ר"י לפסק הלכה הרי לפנינו סמ"ג והר"י מדורא ורשב"א דס"ל כר"י דאסר.