שארית יוסף סו

תשובה המוטלת עליו חוזר לכשרותו ונמצא דלא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא בעדותו כלל כיון שהדבר תלוי במחשבת השוחט מכאן ולהבא אם להרע או להיטב כו' עד ואם הוא אותו שוחט אשר נכשל כבר בענין הבדיקה אי לדידי הוו צייתי בני הק"ק יהיו מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר עכ"ל. והנה יש לדקדק מזה שכתב שלכל הפחות אם ילבש שחורים כו' חוזר לכשרותו דמשמע שאין הדין פשוט שיעבירוהו ואף כי לדברי העד הוא גרוע יותר מנדון דידן כי זה מכחיש העד ורוצה להאכיל לישראל מ"מ כ' שלכל הפחות הוא כשר וחוזר לכשרות ולא כ' להדיא שמעבירים אותו וק"ל. ועוד יש לעיין ולדקדק שכתב ואם הוא אותו שוחט שכבר נכשל כו' הרי שהיה נכשל כבר ולמה לא העבירוהו בפעם ראשון לפחות אלא ודאי בפעם ראשון כשאינו שלו אין הדין להעבירו וא"כ איך יעלה על הדעת בנדון דידן להטריף מפעם ראשון ואילך הלא גם פעם ראשון לא היתה הבהמה שלו. ואף אם באנו לומר שיש להחמיר ולאסור מלשחוט הנכשל בפעם ראשון מ"מ נ"ל הואיל ולא הכריזו עליו אין לאסור שהרי אמרו חז"ל הרועים וכל פסולי עדות מדרבנן אינן פסולים לעדות עד שיכריזו עליהם משא"כ בפסולים מדאורייתא שאף אם לא הכריזו עליהם מ"מ פסולים. לכן אף אי יהבינן ליה כל טעותיה שאפי' פעם ראשון ראוי להעבירו מ"מ הואיל ולא הוכרז עליו אין להטריף כי לא נפסל עד שיכריזו עליו וכ"ש שאין ההנאה שלו. ואם יטעון הטוען הרי כשעורה חלב ג"כ אין שייך בו הנאה כי אין תועלת בזה וא"כ אין לחלק בין אם ההנאה שלו אם לאו מ"מ הלא בת"ה הנ"ל מחלק בפי' בדין חלב ההוא בין שלו לשל אחרים וי"ל שסובר בעל ת"ה שכשהוא שלו הוא בהול למכור ממהר ואינו מדקדק לכן יש להעבירו משא"כ כשהבשר של אחרים. ואף כי שנוייא דחיקא הוא מ"מ הא רישך והר שהרי ת"ה מחלק בזה וכ"ש בדבר ממון הרבה שיש לחלק בין שלו לאחרים. ואם יאמר האומר הלא כ' הרשב"א על שוחט שנמצא שאינו יודע ואסר בשר מלוח שהיה ביד הקהל ואסר הכלים כו' ואע"פ שלא הכריזו עליו מובן שאין שייך לנדון דידן ואין צריך פנים כו' שהרשב"א מדבר בשוחט שלא היה לו חזקת כשרות מעולם. ר"ל שאינו ידוע שידע מקודם מעולם ומי שאינו יודע הלכות שחיטה פסול מן התורה לשחוט וק"ל. וראי' ברורה שהרי כ' בעל האגודה במס' חולין (סי' י"ג) וז"ל שוחט שבדקו אחריו ונמצא שאינו יודע אין להטריף למפרע וגם אין צריך להכשיר כלים דאדם איתרע בהמה לא איתרע כו'. עכ"ל וא"כ קשו אהדדי אלא ע"כ מעשה של רשב"א היה בשוחט שלא היה לו חזקה שידע מעולם ר"ל שאינו ידוע שידע מקודם מעולם ומי שאינו יודע הלכות שחיטה פסול מן התורה לשחוט אבל בעל אגודה מדבר בשוחט שהוא כנדון דידן שנוהגים אנו שלא ישחוט שום אדם עד שישמעו שיודע ויהא מוחזק לשחוט ג' פעמים ואז אנו נותנין לו רשות לשחוט ע"י איזה חכם וזה הי' לו חזקה ואז כשנודע ששכח אנו אומרים השתא שכח כי הוא בחזקתו הראשון עד שנודע אז הורע החזקה. וגם מובן מדברי הרשב"א כי כתב הטעם לאסור וז"ל כי א"א העמד על חזקתו אלא מי שמוחזק מתחילתו וק"ל. ועוד ראי' ברורה לכל הנ"ל שבטור ח"מ (סי' ל"ד) כתב וז"ל טבח שנמצא אחריו נבילה הרי הוא כאוכל נבילות לתיאבון ופסול לשון הרמב"ם טבח שבודק לעצמו ומכר לאחרים ויצאה טריפה מתחת ידו פסול יראה מלשונו שהבודק לאחר אינו נפסל אם יצאה טרפה מתחת ידו עד כאן