שארית יוסף סה

יוחנן אומר כזית ולא פליגי כאן להעבירו כאן להלקותו וכתב הר"ן דלהעבירו שלא יקחו ממנו בשר. להלקותו וה"ה להעבירו מיהו אע"ג דמעבירין אין דינו כחשוד שהחשודין חזרתן קשה כו' מפני שהן מזידים אבל הכא לא חשבינן ליה מזיד אלא פושע וחזרתו קלה ובקבלת חבירות שיקבל עליו שינהג כחבר לענין זה בפני ג' סגי כדמוכח כו' עד וכל אילו הדברים נידונים לפי מה שהן ולפי כוונת האנשים ולפי אונסם ופשיעתם עכ"ל. ועל זה מביא ב"י כתוב בתורת הבית כל טבח המנקר בשר ומוכר בשר לאחרים בחזקת מנוקר אם נמצא אחריו חלב כשעורה מעבירין אותו מאומנתו ומלקין אותו עד כאן לשונו. וכתב ב"י ונראה מדבריו שאם אינו מוכר בשר אלא שבעלי הבשר נותנים לו לנקר אין מחמירין עליו כל כך עכ"ל. ואמת כי כן דעת תורת הבית כי למה לו להאריך ולדבר ומוכר בשר לאחרים אלא ודאי לומר שאין כן בבשר שאינו שלו וק"ל. הרי בפירוש שאפילו בחלב שהוא איסור כרת כתב הר"ן שתשובתו קלה בקבלת חבירות וגם תורת הבית כתב דין של הר"ן ונראה מדבריו שפירש דוקא בבשר שלו אבל בבשר שאינו שלו אין להחמיר עליו ק"ו לנדון דידן שאין הבהמה שלו ויותר בקל יש לדונו לשוגג שקרוב לאונס ולא בשוגג שקרוב לפשיעה באשר פרקו נאה במעשים הגונים וטובים לכן אף אם היו משימים על לב בפעם ראשון אולי לא היה ראוי להעבירו. ונ"ל ראיה ג"כ שאין להעבירו בענין כזה בפעם ראשון שכתב הריב"ש בתשובה והב"י מביאו (סי' קי"ט) מעשה אירע אחד מב' בודקי הקהל בדק כבש ומכר הריאה ואחר כך בא חבירו וראה סירכות בין הצלעות כו' עד וכששמע הבודק הלך לבית הקונה הריאה וחתכה לחתיכות ועקר הסירכות כולה והשיב לסלק הטבח כדין עשית הואיל שמעשיו מוכיחין שבכוונה היה רוצה להאכיל טריפות לישראל וכל שחשוד להאכיל טריפות מסלקים אותו מיד כו' עכ"ל. הרי שלא הסכים לסלק הטבח רק מפני שמעשיו מוכיחים שהיה רוצה להאכיל בכוונה הא לאו הכי אלא כנדון דידן בפעם ראשון לא כי אין כאן הוכחה ואדרבה מובן ששגג. ואף כי כתב הרשב"א והריב"ש מביאו בתשובה דטבח שיצאת טריפה מתחת ידו אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי שאם לא כן לעולם יאמר כן עד כאן לשונו. נראה לי שזה מדבר גם כן בטבח שהבשר שלו כמו שנראה מדברי ת"ה הנ"ל שסתם טבח הוא שהבשר שלו וכי היכי דלא ליפלוג אדברי הריב"ש שכתב דוקא כשמעשיו מוכיחין שבכוונה היה רוצה להאכיל טריפות וכן נראה לי גם כן מדברי רשב"א עצמו שכתב הטעם דאם כן לעולם יאמר כן ואם אין הבשר שלו למה יאמר לעולם כן ולמה צריך לתקן הלא אין אדם חוטא ולא לו אלא ודאי מדבר בטבח שהבשר שלו וצריך תקנה מפני הרמאים אבל בנדון דידן שאין הנאה לשוחט לא עלה על לב הרשב"א. ועוד הרי כתב מהרי"ו (סימן צ"ז) על מעשה ששגג שוחט בבדיקה ולא העבירו מטעם שהיה פרקו נאה וירא שמים. ועוד כתב שבכולי תלמודא טבח הוא שמוכר הבשר ומשום הכי מחמרינן כו' אבל היכא דאין לו הנאה אין אדם חוטא כו'. ועוד יש לדקדק מדברי מהרי"ק בשורש ל"ג ובית יוסף מביאו (סי' א') וז"ל על השוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו דבר פשוט הוא שאין עד אחד נאמן היכא דהלה אינו שותק אלא מכחישו והעד עצמו מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא שאפילו יהיה אמת שלא שחט עכשיו יפה כדברי העד מכל מקום אין מוחלט לפסול עולמית בשביל כך ולכל הפחות אם ילבש שחורים ויעשה