שארית יוסף סד

שנכתב מקודם בתנאים אין זה חוב וגם אינו דומה לחוב כי נמצא בתשובות וגם אני הארכתי בתשובה שבאם היתה היתומה ממאנת בדבר אין חיוב על האלמנה כלל ואם כן העיקר הוא מה שנעשה עתה בשעת נתינת הנדן נתחייב ויש לומר שבזה חייבת עצמה רצה לומר בגוף הבית ונראה לי להביא ראיה שיש לחלק בזה מפי' הרא"ש ז"ל שפירש על הא דתנא אפותיקי לבעל חוב ולאשה בכתובתה לב"ח גובין לאשה אין גובין פי' הרא"ש אם ירצה למכור ולהגבות לה ממקום אחר אינו יכול דאין לומר שפירושו אם נסתחפה אבדה שהרי כל נכסיו אחראין הואיל והוא תנאי בית דין ומפני שיחד לה מקום לא הורע כחה עד כאן לשונו והנה על כרחך דזה מדבר באפותיקי סתם דאם במפרש לא יהא לך פירעון אלא מזה למה לא תאבד הלא כל תנאי שבממון תנאי קיים אלא נ"ל שמדבר באפותיקי סתם ואפילו הכי דווקא מפני שהיה לה כל נכסיו אחראין לכן אם נסתחפה לא איבדה אבל אם לא היה כל נכסים אחראין מתחילה אבדה אפילו באפותיקי סתם. וק"ק שהרי בברייתא הנ"ל כתב העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר גובה משאר נכסים. אלא ע"כ צריכים אנו לתרץ ולחלק כשהיה מתחילה חוב גמור אז הוה על כל נכסיו והוה כמו תנאי בית דין אבל אם לא היה מעולם חוב רק שבתחילה הלוהו על שדה זה ועשאו אפותיקי אפילו בסתם הוי כמפורש לכן צריך לטעמא דתנאי ב"ד שאף אם בתחילה כתב לה שדה זו בכתובה היה לנו לומר שלא תגבה הואיל ונסתחפה לכן כתב דתנאי ב"ד הוא על כל נכסיו וק"ל. ואין לומר שבנדון דידן אפי' הוה כאפותיקי מפורש מ"מ הלא נמצא שאינו של האלמנה וא"כ חוזר עליה כמו שכתבו שם התוספות אין לומר כן חדא שהרי הבית היה שלה בכתובתה והשר היה לו חוב על בעלה א"כ הוה כבעל חוב מוקדם שאינו חוזר עליה לכ"ע כמו שכתב ר' ירוחם בנתיב ו' ח"ג ועוד הלא כתב שם בשם הרמב"ן שאפי' באינו שלו אינו חוזר עליו דהוה כמו מכרו שלא שאחריות עכ"ל. והנה בנדון דידן דלא הוה רק נדוניא ליכא מאן דפליג וק"ל. וגם אין לומר שחזרה הבית כי אין שייך יאוש דקרקע אינו נגזלת כי לא היה גזילה אלא חוב גמור. ומה שבא בשאילה שקנו אח"כ בזול בזה יש לעיין כי דין הקונה בית מגוי שלקח מישראל בחוב שצריך ליתן לאותו שהיה הבית עוד רביעית מסך שקנה כי חז"ל אמרו שמוזיל כ"כ לגבי הקונה בזה ראוי ליתן לו לפי ערך חלקו המגיע לו וק"ל: כב) נשאלתי על שוחט קבוע שנתמנה בק"ק באך ונמצא שיצאת מתחת ידו בהמה שנשחטה רק סימן א' ואחרים מצאו אותה בהמה והטריפו אותה אבל לא דברו בזה כלום כי לא שמו על לבם לדבר בענייני השוחט ואחר חצי שנה אירע שנית שנמצא ששחט בהמה ולא חתך רק סימן אחד וסימן השני רק מעט והשוחט לא הרגיש בזה ואחרים שהפשיטו הבהמה ראו שהיא טריפה ונשאלתי מה משפט על מה ששחט בין שני המעשים האלו באשר כל הנמצא בכל העיר הוא משחיטתו הן בשר מלוח הן בשר יבש וכל הכלים הנמצאים בכל הק"ק הם בכלל שאילה זו. וגם מה משפט השוחט מכאן והלאה עכ"ל השאילה והיה לשם רב אחד שרצה להטריף הכל: תשובה לע"ד נראה שכשר כל מה ששחט עד מעשה השני הואיל והבהמות היו של אחרים דבפ' גיד הנשה איתמר טבח שנמצא אחריו חלב רבי יודא אומר בכשעורה ר'