שארית יוסף סג

מה שהניח הבעל אביהם בית ומקום בב"ה של אנשים וע"ז היה לה לאלמנה כתובתה. וקודם החופה עשו פשר עם החתן שיקח המקום בב"ה וימכור אותו ומה שלא יגיע לתשלום הנדן יהיה לו המותר על הבית ונכתב כן בעדים בפנקס דמתא ואחר הנישואין מכר המקום של ב"ה והמותר נכתב לו בפנקס העדים על הבית לימים בא שר אחד ואמר שבעל האלמנה היה חייב לו סך גדול יותר ממה שהיה שוה כל הבית ולקח כל הבית ושכרו הבית ממנו כמה שנים ובכל שנה לקח השר שכירות הבית. ואחר כמה שנים הרבו ריעים על השר בבקשות גדולות והשתדלות נמרץ לרחם על האלמנה ומכר לה הבית בשליש מדמי הבית והשאר ויתר לה. ועתה חתנה רוצה שתשלים המותר של הנדן דהיינו כמה סך שהיה לו על הבית. והאלמנה השיבה נסתחף הבית והפסדת מה שהיה לך עליו כי היה חלק מהבית שלך בתורת אפותיקי ואיני חייב לך כלום רק שאני קניתי הבית ומקצת ניתן לי במתנה. וחתנה טוען חדא אף אם נסתחף אתה חייב לי והבית הוה רק משכון ואם נאבד אתה חייב לשלם לי ועוד הלא חזר בדמים מועטים בזה איגלאי מילתא למפרע שלא היה יאוש. ועוד הלא אף אם היה הבית מקצת שלי מ"מ לא אבדתי הכל הואיל וקנית אותו בזול. עכ"ל השאילה: תשובה מתחילה צריכים אנו לבאר אם נסתחף לגמרי אם האלמנה חייבת לשלם אם לא ואח"כ נדבר ממה שחזר בדמים מועטים. גרסינן בגיטין פרק השולח (דף מ"א) ת"ר העושה שדיהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר גובה משאר נכסים ואם אמר ליה לא יהא לך פירעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים וכתב הטור חשן המשפט (סי' קי"ז דף קל"ג) וז"ל ומשכונא דינא כאפותיקי אם היא סתם שמשכן לו סתם הויא כאפותיקי סתם. ואם פירש לא יהא לך פרעון אלא ממנה אז דינא כאפותיקי מפורש עד כאן לשונו. והנה אם נאמר שנדון דידן הוה משכון ולא אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו אם כן נאמר שחייב לשלם לו לפי משמעות הטור לכאורה אבל כי מעיינת בענין ובפרש"י נראה דפטורה דרש"י פירש לא יהא לך פירעון אלא מזו כו' אבל אם אמר אם לא אפרעך גבה מזה לא קמה ליה ברשותי' ולאו אדעתא דידה אוזפיה ואינו חייב באחריותו וגובה משאר נכסים עכ"ל רש"י. והנה יש לדקדק בפרש"י שמאריך לפרש דדווקא כשאמר לו אם לא אפרעך גבה מזה אז לא קמה ברשותו אבל בנדון דידן דלא אמר תנאי אם לא אפרעך אלא נתן לו חלק הבית י"ל שקמה ברשותיה והוה כמי שאמר לא יהא לך פירעון אלא מזו ומשכן לו סתם שכתב הטור יש לפרש נמי היינו שאמר אם לא אפרעך כי היכי דלא נאמר דפליג על פירש רש"י. ועוד אף אם נאמר שהטור פליג על רש"י וסבירא ליה דבסתם חייב לשלם מכל מקום נדון דידן סבירא ליה דאינו חייב דהא הוי כפירש הואיל ומתחילה לא היה חיובה רק ההתחלה היה ליתן לו חלק בבית כי במקום שהוא חיובה כגון הלואה אז בסתם נשתעבדו כל נכסי הלוה ואז אף אם נותן לו משכן נאמר שאין המלוה מוחל על שאר השעבודים שיש לו מקודם אם לא שנשמע שמפרש בהדיא לא יהא לך פירעון אלא מזה אבל בנדון דידן לא היה לו עליה שום חיוב על נכסיה רק קודם החופה כתבה לו לנדן סך מה על הבית בעצמו ואם כן אין צריך לנו לפרש מחילתו כי נכסים מעולם לא נשתעבדו כי אין לו עליה חיוב מקודם ומה