שארית יוסף סב

ר"ח מ"מ אינו מביאו בלשון שיהא משמע שיסבור כמוהו שהרי כתב וז"ל הרי"ף העלה דלית הלכתא כר' יודא כו' אף על גב דר"ח ז"ל פסק כר' יודא ז"ל עכ"ל וק"ל. א"כ מובן דסובר דלא כוותיה וא"כ הלכה כחכמים דיש אונאה באבנים טובות. ואף אם נאמר מי יוציא מעות הואיל ור"ח שהוא אחד מבעלי התוספות פליג מ"מ בנדון דידן אפי' ר"ח מודה שהמקח בטל אפי' אליביה דר' יודא שהרי תלמוד ערוך פרק הזהב (דף נ"ח) ורבי יודא הני חשיבי ועד כמה אמר אמימר עד כדי דמיהן. ופרש"י ועד כמה לא הוה אונאה כדי דמיהן כפליים עד כאן לשונו. הרי בפירוש דווקא כשהטעות בכפל אבל יותר מכפל הוה בטול מקח ונדון דידן יותר מכפלי כפלים לפי מה שבא בשאילה ויותר ליכא מאן דפליג ואפילו ר' יודא מודה ואין זה צריך פנים ועוד שהרי רבינו תם פסק עד פלגא אין אונאה ולא פלגא בכלל אפי' בכל אלו דמתני' וכן פסק הרא"ש וכן בטור חשן המשפט ואף שהאלפסי פליג ופוסק כרב נחמן ואפילו אחד במאה ולא כרבי יוחנן וגם המיימוני פסק כן מכל מקום הרי הרא"ש פליג בהדיא וכתב האלפסי פסק כרב נחמן ולא כרב יוחנן משום דרב נחמן בתראה ולא היא דאין הלכה כבתראה אלא מאביי ורבא ואילך אבל מקודם הלכה כרב ולא כתלמיד עד כאן ונראה לי להביא ראיה להרא"ש זכרונו לברכה שהרי האלפסי עצמו כתב פרק קמא דבבא מציעא (דף ס"ז עמוד ב') וז"ל ואי אמרת דרבה פליג עליה הא רבה רביה ואין הלכה כתלמיד במקום רבו עד כאן לשונו. ועוד נראה לי דאפילו לא הוה אלא פחות משתות חוזר בנדון דידן דאמרינן פ' האיש מקדש אמר רבא הא דאמרי פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא דלא שוויה שליח אבל שוויה שליח א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ונדון דידן לאו של מוכר הוי אלא של יתומים והאפטרופס לא הוי אלא שליח דאפילו בית דין שטעו בשל יתומים בשתות בטל מקח ופחות משתות נקנה מקח כתב הטור ח"מ (סי' ק"ט) בשם הר"ר יונה הא דפחות משתות נקנה מקח דווקא כשמכרו מעצמם אבל מכרו ע"י שליח אפי' טעה בכל שהוא המכר בטל כו' ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל. והנה אף אם נאמר דאפטרופס עדיף משליח מ"מ לא עדיף מב"ד. ועוד בנדון דידן הוה היתום גדול לערך כ' שנה רק שהלך ללמוד בנערותו ונתעכב בבי רב וידוע דאפטרופוס לדיקנני לא מוקמינן וא"כ הוה גרע משליח. אבל בנדון דידן אין אנו צריכין לכל זה כנ"ל שהרי בפירוש אמר דאפי' ר' יודא מודה ביותר מכפליים ואל יטעה אדם לומר הרי זמן רב בין שעת המקח לשעת החזרה כמעט שנתיים יותר מכל שיעורי אונאה וא"כ הוה מחילה. שהרי אמרינן בגמרא אמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח שמקחו בידו ויכול להראות ולשאול אם נתאנה אבל מוכר לעולם חוזר עד דמיתרמי זביניה כזביני. הרי בפי' שאין זמן לחזרת המוכר. וגם אין שייך כאן דין בעל בית כי כשהאונאה יותר משתות אין חילוק בין בעל בית לאחר. וגם כל מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ב הכל כנדון דידן שלא היה מחמת דוחק שלפעמים כ"כ אדם מוזיל וגם ניכר שלא נתברר הטעות בשעת מקח וגם לא נתייקר השער בנתיים הרוצה יעיין שם. נאם הצעיר יוסף כ"ץ: כא) שאלה על אלמנה ואחים שהשיאו אחותם בתה ולא השיגה יד למלאות הנדן שכתבה בתנאים קודם החופה והאחים לא רצו ליתן כ"כ הרבה. והיה להם