שארית יוסף סא

באמת לא היה בכאן מקום לכעוס כי כוונתי היתה הואיל וכתב מהרא"י וז"ל אף כי אין דרכי להשיב אם לא שהובררתי מרצון בעלי דינים או דייניהון עכ"ל. לכן אמרתי באולי לא ישוב לי מ"כ ונתתי לשאול ע"י אחר כי אני צד אחד ואף כי מהרא"י כתב זה בדיני ממונות מ"מ אמרתי אולי מ"כ לא יחלק. זהו כונתי ולא משום הרהור גסות כמו שעלה על דעת מ"כ גם תחלת פי דברי מ"כ אין בקשתו ממני להשיב אלא מפני הכבוד עכ"ל דנתני ג"כ כאלו אני מכת גסי הרוח הרודפים אחר הכבוד חלילה לזרעא דאבא והואיל ואמרו חז"ל שרי לי' לאיניש לאודועי באתרא דלא ידעו ליה לכן אומר שידוע לכל באי שערי שאין בי תהלה לאל אפילו אחד משמנה שבשמינית וגם אני נוטה לקצה השני הנוטה לצד שפלות עד בוש רק שמניעה הישיבות הוא מטעמים הנ"ל וכאשר כתב מ"כ בעצמו בסוף. וחן חן למ"כ שצדד וכתב שראויים לנדות אף כי לא הייתי צריך לזה שכבר נענעו לי ראש. אהובי אם העתרתי על מ"כ איזה דברים אגב שטפי ומרוצת הלשון אל ירע בעיניך כי הוא אצלי ע"ד לא יבושו כי ידברו אויבים בשער ובאם יבא דבריך אלי וכבדוך ושלום: כ') נשאלתי מק"ק אויסטרליץ על אפטרופס שמכר אבן טוב של יתום בעד ב' או ג' מאות ונתאנה כי נודע שהיה שוה כל כך אלפים ר"ל ב' או ג' אלפים ובזמן שמכר כבר היה היתום בן עשרים שנה רק שהלך בילדותו לבי רב ונתעכב לשם בלמודו זמן רב. ועתה בא היתום לביתו וצועק מי הרשה אותך למכור הלא כבר נתגדלתי ומוחה במקח. וגם האפטרופס נתחרט ורוצה לחזור והקונה טוען הרי יותר משנה שמכרת והוה מחילה וגם טוען תקנת השוק הוא דאם לא כן מי יעמוד באלה וק"ל: תשובה תנן פרק הזהב (דף נ"ו) אילו דברים שאין להם אונאה הקרקעו' והעבדים כו' ר' יודא אומר אף המוכר ספר תורה אבנים טובות ומרגליות אמרו לו לא אמרו אלא אילו בלבד ופסק האלפסי (דף צ') והרא"ש מביאו (דף ק"מ) וז"ל איכא למ"ד מדחזינן סוגיא דשמעתא לפרושי טעמא דרבי יודא ש"מ דהלכתא כוותיה והא נמי דר' יודא ב"ב דר' יודא דמתני' שייכא דאזיל בתר אומדנה ולא פסק כן רב האי גאון בספר מקח וממכר אלא פסק דכל זביני יש בהן אונאה בר מהלין דתנינן במתני' העבדים כו' עכ"ל וגם הבית יוסף מביא המשנה וכתב ידוע דהלכה כת"ק עכ"ל. ולא הביא שום חולק. ותמיהני עליו למה לא הביא ר"ת החולק שהרי מנהג להביא כל הדיעות שהרי בנימוקי יוסף כתב וז"ל העלה הרי"ף ז"ל דלית הילכתא כר' יודא כו' אע"ג דר"ח ז"ל פסק כר' יודא עכ"ל ולמה לא הביא ר"ח. והנה ידוע כי בכל מקום הלכה כאלפסי ואע"פ שכתב מהר"ם שבמקום שבעלי תוספות חולקים עליו יש לחוש מ"מ הרי כתב מהרי"ק בשורש נ"ב ענף ב' דיותר יש לסמוך על האלפסי שדבריו דברי קבלה רק שיש לחוש הואיל והם בתראי והוה כפסק דינא כו' עכ"ל אבל כאן הואיל ואשירי שהוא בתראי יותר וגם הטור ח"מ (סי' רכ"ז) פסק כפשיטותו ז"ל ובכל דבר שייך אונאה כו' עד והאבנים טובות ומרגליות. וגם באגודה פרק הזהב (דף י"ח ע"א) כתב יש פוסק כרבי יודא אבל רב האי פוסק כרבנן דמשמע שהוא מסכים לדברי רב האי א"כ הוה ר"ת יחיד נגד רבים וגם בתראי ואף כי בנמוקי יוסף מביא דברי