שארית יוסף ס

שאינו סובר תירוץ הנ"ל שחלק בין תלמיד חבר מ"מ אין מוכרח דפליג על תירוץ הנ"ל די"ל מר אמר חדא ומר אמר חדא וכלם אמת והלכה וכזה מצינו באמוראים פרק דם חטאת אותה פרט לתרומה ומפרש אביי ואחר כך רבא פי' אחר ואח"כ עולא פי' אחר ופסק בסמ"ג מצות לא תעשה ע"ז שכולם אמת והלכה ואין לומר דווקא באמוראים אבל בפוסקים אחרונים היה להם לפרש שסוברים שני תירוצים ששניהם כהלכה אין לומר כן שהרי בפסקי מהרא"י (סי' שכ"א) כתב וז"ל ועוד תירצו בע"א משמע קצת דלא סבירא להו וכו' עד אמנם י"ל כו' ולא פליגי אהדדי וכה"ג איתא באשיר"י פרק הפרה אהא דנזקקים לתובע תחלה עכ"ל. א"כ יכול להיות שגם המרדכי אינו חולק ושניהם אמת והלכה ואף אם משמעות שהרמב"ם פליג מ"מ ידוע שאנו נגררים אחר התוס' וכ"ש כשרבים מסכימים כנ"ל. ועוד שהם כתבו הדין בפי' והמיימון לא פי' דבריו כ"כ שיש לתרץ דבריו קצת ומ"כ כתב כאילו ליכא אפילו פלוגתא וידוע שמ"כ טעה כאן ג"כ בשיקול הדעת כי סוגית דעלמא לפסוק כתוס' ואשיר"י. ועוד כתב מ"כ וספק דאורייתא לחומרא ולכן אין למחות אם לא שיהיה אסור לב' פירושים של תלמיד חבר. הנה אפי' על ספק ספיקא העמדת הדבר לחומרא חדא דשמא הלכה כתוס' ואשיר"י דאפילו תלמיד חבר אסור והוא ספק א' וספק השנית של ב' הפי' כשניהם לחומרא אבל מה לי להאריך בזה כי לא די שחומרא דאתי לידי קולא אלא אפי' בתחילה קולא ולא לחומרא באשר ידוע שבעו"ה עומדים חכמים בעיניהם אשר לא שמשו אפי' חצי צרכם תופסים ישיבה בהרצאת דמים ולא רע לי לבד על הפשטים שמעוותים ושבשתא כיון דעל על אלא מתוך שנעשו ראש בא לפניהם איסור והיתר ודינים ומתוך הבושה פוסקים אפי' איסור והיתר בדברי חלומות שהולכין אחר הפה הלזה יקרא חומרא ומ"כ יסכים על זה הכזה יאחז צדיק דרכו. זאת ועוד אחרת כתב מ"כ וז"ל ועוד אומר לך שאפי' בענין שאסור לקבוע אינו אסור רק בשקובע בלי שאילת רשות מרבו אבל אם חושש לכבוד רבו ומבקש רשות ורבו מסרהב הרי רבו מונע ממנו טוב כו' עד וקרוב אני לומר שאם רבו מסרהב אין לשמוע לו והראיה ממהרא"י ז"ל גבי תלמיד שרוצה לילך ללמוד ואביו מוחה בידו כו' עכ"ל, אהובי ידוע אפי' לדרדקי דבי רב שאין להביא ראיה מאב לרבו וק"ו לרבו של רבו כנ"ל וגם אין הנדון דומה ואם כן עיקר סמך מ"כ על הסברא שקרובה למ"כ לומר אבל דבר תמוה שיעלה על הדעת שמה שאסור לעשות בסתמא כשאינו יודע אם הרב יקפיד אם לאו וכשהרב מגלה דעתו ומוחה בו יהא מותר סברא כזו מרפסא איגרא תקשה הגע עצמך אם כן היה הרב מוכרח להתיר לו ואם מפני שנהג בו כבוד לשאול ממנו רשות הלא אדרבה הוא חוכא וטלולא ואין זה כבוד אלא קלון שהרי מוכרח וההכרח לא ישובח ועוד אם כן יש להקשות על התוספות והרא"ש והגהת מיימוני שתירצו וחילקו בין נטילת רשות ללא נטל רשות ליחלקו מינ' וביה בין תבע רשות ללא תבע רשות אף אם לא נתן הרב רשות לכן אהו' לפי הנר' קרוב זה ראוי להתרחק אכן מעלה עשן קא חזינא הכא וכמו שהוגד לי גם כן איך מ"כ היה כועס ומתרעם על שלא כתבתי למ"כ בעצמי ואם כן כל הנ"ל אין חידוש דלא עדיף מ"כ ממרע"ה ואולי תעשה גם כן עוד כמרע"ה כדכתיב וייטב בעיניו כפי' רש"י הודה ולא בוש וכו' אבל