שארית יוסף נט

נזכר קרח כלל רק דתן ואבירם ולא מצאנו בדתן וכו' רק פלוגתא של תשתרר עלינו ועוד באם היה העניין בשביל ביטול תורה מנא לה לגמרא ללמוד דין של החולק על רבו כחולק על השכינה דילמא גם לחלוק מותר וכאן בשביל שרצו לבטל תורה לכך הוה על ה' אלא נר' שאין כאן טעם של ביטול תורה כלל וא"כ גם הכרעה זו אינ' במאזני צדק. וא"כ נראה לי שאמת שהלכה זו אינה בין הדביקים רק רווחה בישראל לפסוק כהרמב"ם וכטור ולא כמהר"ך שהוא יחיד וגם אינו רק תמה. וגם אין לדחות יודעים מפני אינו יודע ולכן אל יהא כ"כ רחוק למ"כ להאמין שתכונת הבקשה בשמי כי כל כי האי מילתא לימרו משמאי ועוד השיב מ"כ וז"ל ומה שכת' ק"ו לתלמידי תלמידיו אמת אין זה ק"ו בכל י"ג מדות אבל אדרבה אפי' להרמב"ם שאין התלמיד יכול לקבוע פשיטא שתלמיד של תלמוד יכול לקבוע שאין תלמיד חייב בכבוד רבו של רבו מידי דהוה אבן שאינו חייב בכבוד זקינו ולדעתך אתה השואל יהא אבידת רבו של רבו קודם לאבידת רבו רחמנא ליצלן מהאי דעתא ולכן איני מאמינך שיצאו הדברים האלו מפי הגאון עכ"ל. והנה אהובי תנאי שקלת מעלמא ובאת לדון מסברת הכרס הלא כתיב בספר שבולי הלקט ובית יוסף הביא אותו וז"ל אם יש לרב שלך רב במדינה והרב ההוא אינו חולק לו כבוד גם אתה אינך צריך לעמוד מפניו. עוד כתב וז"ל אבל בהא איכא לספוקי היכא שמהרב של רבך לא למדת אם תוכל להעביר כבוד רבך מפני כבודו עכ"ל הרי בפי' שכבוד רבו של רבו אפי' שלא למד לפניו כלל גדול מכבוד רבו שהרי אין להסתפק רק אם יכול לכבד גם רבו או רבו של רבו לבד. וכשלמד ג"כ קצת לפניו יש לדחות רבו ולא לכבדו בפניו. ונראה ראיה קצת שאמרו בגמרא האב אומר השקיני מים ואמו אמרה השקיני מים מניח אני אמי שאני והיא חייבין בכבודו וה"ה לרבו של רבו ואל תשיביני מאביו ואבי אביו שלשם אין לומר אני חיי' בכבודו שאין חייב בכבוד אבי אביו אבל ברבו של רבו שלפחות הוא חייב קצת בכבוד רבו של רבו מפני תורתו שייך לומר אני והוא חייבין בכבודו וק"ל סוף דבר מבואר שגדול כבוד רבו של רבו מרבו. וא"כ הוא ק"ו שאין עליו פירכ' והוא מי"ג מידות ולא עלי תלונות מר אלא על הרב בעל שיבולי הלקט לכן רחמנא ליצלן מיצר הרע ולא ליצלן מהאי דעתא כמו שכתב מר. עוד כתב מ"כ וז"ל ועוד אודיעך שלא אמרו שתלמיד אסור לקבוע ישיבה לעצמו אלא כשהוא תלמיד אבל לא אמרו כן בתלמוד חברו כו' עד ובזה יש ב' פי' לכן אין למנוע אא"כ תרוייהו איתנהו דרוב חכמתו ממנו כפי' האחד וגם לא הגיע לסוף להיות חבר כפי' השני שמן הספק אין למנוע ת"ת דספק דאורייתא לחומרא עכ"ל. אהובי תמיהני הלא אף אם מחלוקת בדבר מ"מ מנ"ל למכ"ת לפסוק בפשיטות נגד התוס' שהרי בכל מקום הלכה כאלפסי אם לא במקום שחולקים עליו התוספות וכל הבתראים נמשכים אחריהם וגם הרא"ש אשר אנו נגררים אחריהם תרצו דהא דחוץ לג' פרסאות אסור איירי בתלמוד גמור והא דמשמע דחוץ לג' פרסאות מותר איירי בתלמיד חבר אבל תוך ג' פרסאות אפי' תלמיד חבר אסור וגם הב"י כתב וכיוצא בזה כתבו הגהות מיימו' בפ"ה מהלכות ת"ת בשם הר"מ עכ"ל. ואף כי אותיות הגהות אינה בדפוס מיימוני שלפנינו אולי מצאה בספרים ישנים וא"כ למה מ"כ פוסק בפשיטות דלא כמותם ואף כי המרדכי פרק הדר (דף רכ"ה ע"ג) מתרץ בשם ריב"א בענין אחר דמשמע