שארית יוסף נח

זאת השבתי למהר"ר אליעזר שבא ממצרי' ונעשה אב"ד בק"ק פאזנא על תשובת שהשיב וכינויו ליזר, ושם האחד אליעזר אלהי אבי יהיה בעזרו: יט) ברם הוא לי זר. אכן על ידי שמוכתר בזיר. הוא נודע ומשזר וכו' אחר פרי ס' השבח והשררה אבא בקצרה מ"מ פעמים באורך. כפי שהענין יצטרך ואהיה כנושא ונותן בענין שבא לידי תשובה ממכ"ת על שאלה קטנה שנשאלה למכ"ת על שמי. וזה נוסח מה שנתבקש ממכ"ת לכתו' ולחתום וז"ל בהיות שהלכה רווחה בישראל שאין לתלמיד לתפוס ישיבה ולקבוע לעצמו במקום רבו וק"ו לתלמיד תלמידו לכן אנו ח"מ גוזרים על תלמידיו וק"ו לתלמידי תלמידיו לבל יהרסו ולא יתפסו ישיבה אפי' תוך ג' פרסאות לדירתו וכדי שלא יפול דין תורה ארצה ח"ו כתבנו וחתמנו כך נוסח מה שנתבקש ממכ"ת לחתום. ע"כ הבקשה: ומ"כ השיב וז"ל בשאילה הזאת נ"ל שהתלמידים של הגאון הם ראוים לקבוע ישיבה לעצמם שהרי אין הבקשה ממנו להשיב אלא מפני הכבוד כו'. עד שהדבר רחוק בעיני להאמין כי תכונת השאילה הזאת לגאון ההוא שהרי אתה אומר הלכה רווחה בישראל והריוח הזה הוא בין הדבקים הוא בבל יראה רק בהרמב"ם ז"ל שקביעת ישיבה במקום רבו הוי בכלל חולק על רבו ואחרי הרמב"ם נמשכו קצת אחרונים ואדרבה הרמ"ך תמה על הרמב"ם ז"ל באמרו שלא ידע מניין לו זה לומר שקביע' ישיבה במקום רבו הוה בכלל חולק עם רבו והדין עם הרמ"ך ז"ל דכיון שאין לו איסור חולק על רבו אלא ממה שנ' בקרח לא עלינו תלונותיכם כי אם על ה' לא מצאנו בקרח שקבע ישיבה ללמוד תורה אבל אדרבא לבטל תורה כמו שאחז"ל שהיה אומר טלית שכולה תכלת כו' ולפיכך קראו חז"ל מחלוקת שלא לש"ש כו'. עכ"ל מ"כ. והנה אהובי תמהני איך מ"כ מניח דברי הרמב"ם אשר אחריו נמשכים בני מזרח ודברי הטור י"ד אשר אחריו נמשכים על הרוב בני מערב ברוב הדינים שפסקו שקביעת ישיבה הנה בכלל חולק על רבו ומ"כ תופס דברי מהר"ך שהוא יחיד כנגדם לפסוק כמותו. ועוד הלא גם מהר"ך בעצמו יכול להיות שאינו פליג אלא תמה שכתב מנין לו זה ויכול להיות דלא פליג כמו שמצינו בכתובות באדמון שאומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי וגם ר"ג אמר רואה אני את דברי אדמון וידוע שכל מקום ששנה ר"ג במשנתינו הלכה כמותו ובדין דאדמון פסקו התו' דלא כמותו וכן המרדכי פ' מי שמת מביא האלפסי ומפרש הטעם שאדמון אינו פליג וכן פסק הסמ"ג דלא כמותו וכתב בשם ר"ת הטעם לפי שאדמון אינו פליג וגם ר"ג שאמר רואה אני את דברי אדמון מפרש רואה שיש לתמוה אבל לא פליג ומ"כ פסק כנגד הרמב"ם והטור וגם מהרי"ק פסק שאסור להושיב ישיבה במקום רבו ומ"כ תפס דברי מהר"ך נגד כולם והוא בעצמו אינו אלא תמה וא"כ איני יודע על מה וסמך מ"כ בפסק הל"ז ואם מ"כ סמך על שהכריע מ"כ כמהר"ך דקרח לא תפס ישיבה והעיקר לימוד ממה שנאמר אצלו לא עלינו תלונותיכם כי על ה' כו' כנ"ל וקרח אדרבה ביטל ת"ת כנ"ל ועל זה סמך מ"כ אהו' סמך זה משענת קנה הרצוץ חדא שרא לי מ"כ כי מצודת הזכרון הטעה מ"כ כי דין החולק על רבו אין הגמ' דורש אותו מפסוק שהביא מ"כ דהיינו לא עלינו תלונותיכם הכתוב אצל קרח כי אם מפסוק של בהצותם על ה' שכתוב אצל דתן ואבירם בפ' פנחס ושם אינו