שארית יוסף נה

קל בעיניך להשיב על הארי מהרי"ק לאחר מותו באשר גם לו שם בגדול"י ודעתו רחבה. לכן י"ל כי מהרי"ק רוצה להביא דהרא"ש סבירא לי' דלא מקרי רשע אפי' כשאינו מרויח כ"כ ולכן אין לו להביא ראי' מהאשיר"י שכתב דלא מקרי רשע דלשם קאי אהא דכתב הרא"ש ומסתברא דהשני אין צריך להחזיר מעות לראשון ואם כן הוה לשני מציאה ולראשון יכול להיות דלא הוה הפסד כדפרשתי לעיל יש לומר דזה פסק הרא"ש דלא מקרי רשע אבל היכא דצריך השני ליתן מעות רק שהוא בזול לא מוכח באשיר"י דלא מקרי רשע ולכך מביא מהרי"ק ראי' מהטור דכתב בסתם ולא פירש דאינו צריך להחזיר מעות נדחקתי באשר לא לשווייה לגאון לדונו לגנאי ח"ו: והנה אף אם הרא"ש מסכים לדברי ר"ת מכל מקום הרי רש"י ורשב"ם ומהר"ם דסבירא להו דלא כר"ת וגם הר"ן מביא דברי הרמב"ן דסבירא ליה כרש"י ומביאו אחר דעת ר"ת משמע שמסכים עמו וגם מתרץ מה שמקשין התוס' והרא"ש והמרדכי על רש"י מפיאה לפי דהתם כל העניים מהפכין בפיאה ומסיים וכן דעת ר"ת ובודאי הספר מוטעה וצריך להיות במקום ר"ת גדול אחר. הנה רוב הנראה לעינים מסכים לרש"י דאפי' במציאה נקרא רשע. ומה שכתב מ"כ דאף אם שייך בו דין חררה מכל מקום אינו אלא לקרותו רשע אבל לא לכוף להחזיר והביא מ"כ ראי' דמעשה דרב גידל דאמר זבוני לא מזבנינא כו'. משמע דאין כופין וגם לשון לא מזבנינא משמע שמן הדין הם שלו כו'. עכ"ל מ"כ: אהובי גנובא גנובי למה לך וכי יודא ועוד לקרא הרי הר"ן מביא ראי' זו בשם הראשונים ור"ת לית ליה וכתב דכל היכא דנקרא רשע דחייב להחזיר. ומה שכתב מ"כ על דבריו שדבריו תמוהים ותמיה לך שדברים כאלו יצאו מפיו. אהובי לפי הנראה אין כאן מקום לתמוה כי י"ל שר"ת דוחה ראי' דרב גידל שאני דלא ידע ובהיתרא אתא לידי' לכן לא היה מחויב גם להחזיר מה שאין כן באחר שעושה במזיד וסברא נכונה היא גם מצינו כמוה הרבה פעמים בדברי רבותינו ז"ל. ואין להקשות על סברא זו מהא דאמרינן פ' איזהו נשך רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא גוי ביתא אזל גוי זבנתא ורבא כו' עד א"ל אי ידענא דממושכן לי' למר לא זבנינא כו' והקשה ר"י מ"ט לא סילק רב מרי את רבא מדינא דבר מצרא דמשכנתא אית בה משום דינא דבר מיצרא ומתרץ רב מרי לא היה חפץ לקנותו השתא קשה אמאי לא מתרץ כיון דלא ידע לא היה חייב להחזיר אלא משמע דלאו טעמא הוא. לא קשה מידי דהתם איירי בדינא דבר מיצרא והתם אין לחלק בין ידע ללא ידע דטעמא משום ועשית הישר והטוב יש לעשות טובה דזה נהנה וזה לא חסר אפילו כשלא ידע אבל מעשה דרב גידל הוה טעמא משום עבירה השגת גבול יש לחלק וק"ל. והנה הדיין הגדול כמו"ה יצחק בצלאל י"ץ פסק כרש"י ומסכימיו רבים דנקרא רשע ולא כר"ת ופסק כר"ת דמי שנקרא רשע חייב להחזיר ודלא כהר"ן ובודאי סמך במה שפסק כר"ת על מה שהלכה כבעל התוספות אפילו אי פליגי על האלפס אע"פ שבכל מקום הלכה כאלפס כמו שכתב מהרי"ק ואע"פ שכתב שמכל מקום אין מוכרח להיות בכל מקום הלכה כבעלי התוס' מ"מ מי יוכל לומר ולהחזיר הפסק אם נדון דידן היא דומה לעני המהפך בחררה. אבל נ"ל שנדון דידן אינו דומה כלל לכל הא דלעיל וגם מה שפירש מ"כ וז"ל הרי כאן ד' שמות מציאה ומהפך בחררה. ויורד לאומנות. וטירחא. עכ"ל