שארית יוסף נד

מ"ש מעני המהפך כו'. וי"ל דלא אמרי' דנקרא רשע אלא היכא דלית ליה פסידא לההוא אחר אבל גבי הפקר ומציאה לא כן פסק ר"ת עכ"ל המרדכי. הרי שמביא דברי ר"ת ולא פי' רש"י ורשב"ם. י"ל אדמקשת מפרק קמא דב"מ תסייע מפ' חזקת הבתים גבי נכסי גוי כמדבר כו'. שם מביא דברי רשב"ם שכתב אע"פ כן נראה דהב' רשע מקרי ואינו מביא דברי ר"ת שעל זה מתרץ הרא"ש ר"ת אומר דאפי' רשע לא מקרי כנ"ל אלא ע"כ צריכים אנו לומר דהמרדכי אינו מביאו לפסק הלכה אלא דבב"מ תירץ ר"ת קושיא שקשה ולפי ר"ת מתורץ בפשיטות אע"פ שלרש"י ג"כ יש לתרץ כמו שתירץ הר"ן מכל מקום אליבא דר"ת מתורץ יותר בפשיטות. ובפרק ח"ה דרשב"ם מחדש לשם מה שאינו כתוב בגמרא ומחלק דמיהו רשע מקרי מביא דברי רשב"ם ולא דברי רבינו תם ולא בא להכריע אלא בכל מקום לכתוב מה שחידש או תי' כל אחד. ואף כי אין ראי' לדבר זכר לדבר דהסמ"ג מתרץ כעין זה גבי עירובי תבשילין אופין על האפוי הא דמביא בגמרא פרק י"ט דברי רבי אליעזר אף על גב דלית הלכתא כותי' אלא כר' יהושע לפי שבדברי רבי אליעזר יתיישב בפשיטות המנא ה"מ דמקשה שם לכן ליכא למשמע מיניה דעת המרדכי. ומה שעלה על דעת מ"כ להביא ראי' מהר"ן שכתב פרק ח"ה על נכסי הגר שהם כמדבר בסתם דשני נקרא רשע ואינו מזכיר שום פלוגתא ואח"כ אומר ולענין מציאה איכא פלוגתא דרבוותא והיינו ר"ת ורשב"ם וא"כ משמע דלמעלה שניהם מודים ואפילו ר"ת ומאי טעמא לאו משום דהראשון נתן מעות עכ"ל. אהובי אם קרית לא שנית דבהדיה כתב ומפרש דהשני מקרי רשע לפי שהיה לו ליקח בכסף במקום אחר שנראה מיותר אלא ודאי רוצה לומר כשקנה מן הגוי הקרקע בכסף שאין לו מציאה בזה מדבר. ואין להקשות למה לא זכה מן ההפקר דיכול להיות שמדבר בענין שלא היה יכול לזכות בה כגון גוי אלם ובענין זה נקרא רשע אפי' לר"ת. תדע שהרי מביא ראיה מעני המהפך בחררה ואם הוא כמו שעלה על דעת מ"כ שבשביל כך מקרי רשע מפני נתינת המעות של הראשון ואע"פ שהוא מציאה לשני מה מביא ראי' מחררה דהא ר"ת מפרש שפיר' של חררה כשאינו מציאה ומה ענין זה לזה אלא ודאי כדפי' לעיל. ומה שכתב מ"כ שהרא"ש סבירא לי' כר"ת ומייתית ראי' מפ"ק דב"מ שמביא דברי ר"ת ולא דברי רש"י כבר הוכחתי למעלה מהמרדכי שאין זה ראיה כ"כ ומה שפסק הרא"ש על נכסי גוי כו' דלא מקרי רשע אין ראי' דאפי' הכי י"ל דסבר כרש"י ושאני הכא משום דסבר שיהא ריוח שלו יותר מהפסד חבירו דמי לעובדא דמהר"ם דקנה על מצר שלו דלשני מציאה ולראשון ליכא מציאה כלל. כי באולי יזכה חבירו בדין נגד הגוי שיחזיר לו מעותיו והוא יחזיק בחנם וא"כ י"ל שהיה בדעתו שלא להרויח אלא מה שיפסיד הגוי אבל גבי מציאה שרוצה להרויח בהפסד של חבירו י"ל דמקרי רשע דמאי חזא דדמי דידי סומק טפי כו' ואף כי הרא"ש בעצמו פסק שאין יכול להוציא מן הגוי מעותיו לא בד"י ולא בדין האומות מ"מ יש לומר דסבר השני שיכול להוציא דאטו כ"ע דיני גמירי וגם מי גמיר יותר מרשב"ם דס"ל דמוציא בדין מיד הגוי וא"כ הואיל ולא מתכוין לגזול לא מקרי רשע כמו רב גידל דלא ידע וכמו שאבאר לפנים בעזה"י: ומה שכתב מ"כ ותמהתא על הגאון מהרי"ק שכתב דהרא"ש סבר דלא כרשב"ם ומביא ראי' מהטור ח"מ ולא עיין באשיר"י פרק ח"ה דפסיק דלא מקרי רשע עכ"ל אהובי אל יהא