שארית יוסף נג

אהובי הארכתי להביא ראיות מרובות דאם לא כן לא מצינו ידינו ורגלינו שזה מעשים בכל יום: והנה אניח זה ואאחוז בסנסני השאילה רק כנושא ונותן באשר לא קבלו אותי לדיין. מה שכתב כ"ת דהלכה כר"ת דמפרש עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דנקרא רשע דווקא בקונה דבר אבל במידי דמציאה והפקר לא מקרי רשע ולית הלכתא כרש"י דמפרש אפילו גבי מציאה והפקר שייך דין עני המהפך בחררה. אהובי אף כי לפע"ד אין נדון דידן דומה לעני המהפך בחררה כמו שאבאר אחר כך אם ירצה השם מכל מקום צריך אני להשיב על מה שכתבת שהוא בטל במיעוטו. כי כשנדקדק נדע עם מי יסכימו רוב הנראה לעינים שהרי הרשב"ם פסק על מה שאמרו נכסי הגוי הם כמדבר ואם קנה ישראל מגוי קרקע ונתן מעות ולא נכתב השטר כל המחזיק זכה דגוי מכי מטי זוזי מסתלק כו' ופסק רשב"ם דהשני רשע מיהא מקרי ומה שעלה על דעת מ"כ לחלק דרשב"ם כר"ת ס"ל והתם שאני מפני שהראשון הוציא מעותיו שנתן לגוי זה אינו דאם כן יקשה על הרא"ש שכתב פ' האומר על מעשה דרב גידל ומביא קושיא שמקשה ר"ת על פרש"י וגם התי' שמחלק ר"ת בין דבר הפקר לקונה דבר מה שבדבר הפקר לא שייך דין עני המהפך בחררה ולא הוה רשע ומקשה הרא"ש והא דאמרינן פרק ח"ה דנכסי הגוי הם כמדבר כו' משום דגוי מכי מטי זוזי כו' ופסק רשב"ם דרשע מיהא נקרא. ר"ת אומר דאפי' רשע לא מקרי עכ"ל הרא"ש. ואם היה חילוק כמו שעלה על דעת מ"כ למה לו להרא"ש לתרץ דר"ת פליג על רשב"ם לימא דר"ת מודה בזה מפני שנתן הראשון מעות אלא ודאי אין הטעם מספיק להרא"ש ולא נראה לו לחלק בזה והדין עמו דמאי שנא נוטל ממנו מציאה שמצא או נוטל ממנו שיבא לידו ע"י מעותיו הואיל ועדיין לא קנה אותו בדין ואם בזה נקרא רשע גם בזה נקרא רשע א"כ רשב"ם פליג על ר"ת וסובר כרש"י: וגם מהר"ם דהוא בתראה מחלק אליביה דרשב"ם פרק חזקת הבתים וז"ל אם ישראל מחזר ליקנות ולא גמר פיסוק הדמים דלא מקרי רשע אבל אם גמר פיסוק הדמים נקרא רשע אפי' גבי נכסי הגוי שהם הפקר ואע"ג דמהר"ם פסק והמרדכי מביאו בפרק קמא דב"מ דף קל"ד ע"ג וז"ל ראובן המהפך בקרקע גוי על מצר שמעון וקדם שמעון וקנה דלא מקרי רשע דהוה כמו מציאה דלאו כל שעתא מתרמי ליה לקנות קרקע על מצר שלו עכ"ל. משמע דבדבר מציאה לא מקרי רשע יש לחלק כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה דהתם הכי פי' דהוה ליה לשני מציאה ולראשון אין לו הפסד דבכה"ג אם קנה ראובן חייב לשמעון משום דינא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב רק שבגוי אומר לו ארי' אברחת לך ממצרך. ולכך לפחות כשקדם הבר מיצרא וקנאו לא מקרי רשע הואיל והראשון אינו מפסיד והוא מרויח. אבל בשאר הפקר סבר דנקרי רשע וק"ל ומה שכתב המרדכי אחר דברי ר"ת וכן פסק מהר"ם משמע דמהר"ם סבר כר"ת. י"ל דהאי וכן קאי אדלעיל דמסיק דאם השני מפסיד אם לא מקדים לראשון דאינו נקרא רשע וזה מביא שפיר ממהר"ם דסבר גם כן דתליא בהפסד שני כנ"ל אבל לא אכולי מילתא דמהר"ם סובר דדוקא כשהפסד של שני גדול מן הפסד הראשון אבל אם שוה בשוה נקרא רשע וזה דלא כר"ת ואין להביא ראיה דהמרדכי סובר כר"ת מדהביא דברי ר"ת בפרק קמא דב"מ על ראה את המציאה ונפל לו עליה ובא אחר והחזיק בה זכה. וא"ת