שארית יוסף נב

יז' נתהוה מחלוקת במדינת ליטא בענין ששמעון היה שוכר משר למכור הוא לבד יין שרף בחנות לג' שנים ועתה בא ראובן והסיג גבולו וירד לאומנותו תוך הג' שנים ושכר על אחר כלות ג' שנים ושמעון תבע אותו לפני הגאון כמהר"ר יצחק בצלאלש ז"ל וראובן השיב מכת מדינה הוא ר"ל המנהג כן במדינת וגם השררה התחילה לדבר כי זהו עיקר טענותם. והגאון כמהר"ר יצחק בצלאלש הנ"ל פסק ביניהם על פי טענות כי אותו ביררו לדון בפניו שהדין נותן שראובן יחזיר לו היין שרף וגם מה שהעלה אותו יותר משכירות הראשון יפסיד ראובן. והגאון כמהר"ר שלמה במהר"ר יחיאל לוריא ז"ל כתב כמעט להיפך והשיב על פסק שלו ושלח לידי מה שכתב ופסק הוא אבל פסק של הגאון מהר"ר יצחק הנ"ל לא בא לידי ובקש ממני הגאון כמהר"ר שלמה הנ"ל לעיין בדין ולכתוב לו מה שנראה לי בדין זה. וזה שהשבתי להגאון מהר"ר שלמה הנ"ל: תשובה יען כי בדיני ממונות מתחילין מן הצד אתחיל במה שהרחיב מ"כ המליצה ובאת' בקפיצה לתפוס על המורה ושויתיה כעבריין שעבר על עצת חכמים שיעצו לטובה אל תהי דן יחידי. וגם רצה מ"כ לדקדק דאפי' אסור הוא ממה שכתב בסמ"ג על ב' שדנו אין דיניהם דין כו' ה"מ מדברי סופרים אבל מדברי תורה מותר וא"כ מדבר באינו סמוך ומומחה דמומחה דינו דין ואפי' מדברי סופרים עכ"ל. ורצה מ"כ לדקדק מזה שמדבר בקבלו עלייהו דאל"כ האיך יכולין לדון אותם בעל כרחם שהרי אינו מומחה אינו יכול לכוף אלא ודאי מדבר בקבלו עלייהו ואפ"ה דיניו אינם דין ועל זה מסיק הסמ"ג עצה טובה אפי' למומחה משמע שמדבר כסגנון דלעיל דקבלו עלייהו ע"כ לשונך. אהובי לפום חורפא לא דקדקת דודאי מיירי בדלא קבלו עלייהו ומה שקשה למ"כ הלא אין רשאים לכוף היא הנותנת משום הכי אין דיניהם דין. אבל ודאי אם קבלו עלייהו דיניהם דין אפילו ביחיד ואהובי שפיל לסיפיה דסמ"ג דמסיק אחר כך דלית הלכתא כשמואל דסבר שנים שדנו דיניהם דין ומוקי הא דשמואל בדלא קבל עלייהו ומדקדק מדקאמר אלא שנקרא ב"ד חצוף ש"מ בדלא קבלו אבל אין הלכה כמו שהוכחתי לעיל והיינו ההיא דרבי אבהו עכ"ל הסמ"ג. משמע דלעיל נמי מיירי בדלא קיבל עלייהו וגם הרא"ש כתב ריש פ' ד"מ בפירוש וכן המרדכי דמוקי ההיא דמומחה דן דיני ממונות ביחידי בדן בעל כרחם דאי בקבלו אפי' שאין מומחה נמי עכ"ל. הרי להדיא דאפי' יחיד ואינו מומחה דן בדקבלו. ועוד הרי כתבו התוס' פרק ד"מ ומקשי על הא דתניא יפה כח פשרה מכח דין דב' שעשו פשרה אין יכולין לחזור. תימא במאי יפה כח פשרה הלא דין נמי דומיא דפשרה דמדעתיה שנים שדנו אין בעלי דינין יכולין לחזור בדקבלו עלייהו ומתרצין כו' הרי בפיר' שבשקבלו דינם דין. ועוד ראיה מסוגיא דגמרא פ' ד"מ דמקשה בגמרא מדן את הדין על רבי אבהו דאמר ב' שדנו אין דיניהם דין ומתרץ הכא בדקבלו עלייהו עכ"ל הגמרא. הרי בהדיא דרבי אבהו איירי בדלא קבלו. וגם בדלא קבלו עלייהו אין הלכה כרבי אבהו אליביה דר"ת שפוסק כשמואל. ואם כן אל תהי דן יחידי לא איירי אלא בדלא קבלו אבל קבלו דן אפילו יחידי. וכן כתוב בנמוקי יוסף דרבי אבהו איירי בסתם דין שהוא בהכרח. ולשון המשנה דאל תהי דן יחידי משמע שמדבר בכפייה שהרי מסיים שהם רשאין ולא אתה ופירוש שהם רשאים לקבל אותך לדיין ולא אתה רשאי לכוף אותם וק"ל.