שארית יוסף נא

כמה חדשים ומה שהיא טוענת שבטלה הלא אין עדים בדבר והוא טוען שלא בטלה ומה שנתנו אח"כ ת"כ על הפשרה אין ראיה שהראשונה בטלה דאף אם הראשונה בכחה תוכל לשבע כדי לזרז ולא הוה ש"ש לבטלה שהרי פסק כסמ"ג שמצוה לישבע לעשות מצוה אף כי מושבע ועומד כדי לזרז כמו שמצינו בדוד המלך ע"ה שאמר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך ואם כן היה ק"ס וח"ח וש"ד ות"כ ואף אם נדמה למתנה וגם נאמר שהוא אונס גמור מ"מ איכא פלוגתא דרבוות' הואיל ולא מסרה מודעה קודם. אעפ"י שפסקו התוס' בפ' ח"ה שהבאתי לעיל היכא דידיע האונס אין צריך למסור וכן כתב הרא"ש בב"ב פרק ח"ה באשר"י (דף קנ"ז ע"א) והטור חושן המשפט מביאו סוף (סי' ר"ה) וגם מהרי"ק פסק כן בתשובת שורש קי"ח באחד שעשה שיעבודי' במתנה מ"מ הרי בתשובה אחרת שורש קפ"ה פסק שאעפ"כ אין להוציא ממון מפני שרבי יודא הברזילי פליג עלייהו וז"ל והד' מן הפנים אם האונס ידוע אצל העדים אבל הוא לא מסר מודעה ומכר או נתן נתקיים המעשה עכ"ל ר"י הרי לך בהדי' אפי' במתנה כו' עכ"ל מהרי"ק. ועוד מדקדק כן מהרי"ק שם מתשובות הרא"ש שמביא הטור אבן העזר ע"ש וז"ל תשובה אשה שמחלה על כתובת' לבעלה מפני שגיזם אותה לגרשה מפני שאינה יולדה כו' והבאתי' כולה בפסק שלפני זה בריב מענדל (סי' ט"ו) אם כן על כרחינו צריכים אנו לחלק בין אונס לאונס כי אעפ"י שנראה כאונס מ"מ אינו אונס גמור כ"כ כמו שנראה היכא דכדין עושה כמו שמחלק שם מהרי"ק מתוך אותה תשובה ונדון דידן גם כן בדין עושה שלא רוצה ליתן לה גט כי הוא לא גרם לה וגם בדין אינה צריכה גט. ועוד בר מן דין הלא אין זה מתנה כי יותר יש לדמותו לשכירות ולההוא מעשה דפרק מצות חליצה (דף ק"ו) בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאינו הגון לה אתא לקמיה דאביי אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונס אמר ליה ולא סבר לה מר להא דרבי יוחנן ואלא היכא אימר ליה א"ל חלוץ לה ע"מ שתתן לך ר' זוז. לבתר דחליץ א"ל זיל הב לי' כו' א"ל משטה אני בך עבדא לי' כו' ופרש"י הב לי' דהא קבילית עלה ואע"ג דחלוצה בהכי לא מיפסלה מיהו איחייבה לקיומיה תנאה מדינא כשאר שכירות דעלמא עכ"ל. הרי שזה דומה לשכירות ולא למתנה וידוע ששכירות כמקח. ואין לומר שנאמר בכאן ג"כ משטה אני בך כבמעשה הנ"ל. שהרי פי' הרא"ש וכן נימוקי יוסף דדווקא באין הגון לה אבל בהגון לה צריך ליתן. ועוד הרי פירשו הרא"ש ונימוקי יוסף דווקא כי לא מפסיד מידי וז"ל הואיל ולא פסיד עכ"ל משמע דכי מפסיד צריך ליתן ובנדון דידן מפסיד לדעת רבי אליעזר מביה"ם ולדעת הר"ן שכתבו שכל מי שנותן גט אפי' אינו מודה בקידושין נאסר בקרוביה דאסור בקרוביה לאחר הגט שבאם לא היה נותן גט אף שיש קול שקדשה הואיל והוא כופר אינו אסור בקרובי' ונמצא בגט מפסיד. ועוד הרי פסקו התוספות פרק מצות חליצה (דף ק"ו) הא דאין לו אלא שכרו ובשאר אונס משטה אני בך דווקא במקום שדרך ליקח דבר מועט והוא אומר ליתן דבר גדול. אבל היכא שלוקחים דבר גדול אעפ"י שלא הוציא כלום חייב ליתן וידוע שאין אדם נותן גט בדבר מועט שלא לצורך כי אוסר עצמו על קרוביה ועוד דהתם היה בידה הר' זוז אמרה משטה אני בך אבל בכאן שהוא בידו לא שייך לומר משטה אני בך וק"ל. וגם אם היה ביד שליש ולא נתן ליד כמר הילל מ"מ הואיל והושלש בידו באופן זה הוה כשלוחו: