שארית יוסף מח

שנתקדשה לו ומתוך כך הוצרכה להושיב ב' פשרנים ועשו פשר ליתן לו ע"ה זהובים כדי לפוטרה בגט אבל מקודם מסרתי מודעה בפני עדים והראת' בפנינו שטר מודעה וכתב בה שהאונס שצריכה לגט בשביל הקול כו'. לכן אני תובעו שיחזיר לי הע"ה זהובים. והילל הנ"ל השיב שהוא לא הוציא שום קול רק שהיא היבטחה אותו שתנשא לו ומתוך כך עסק בעסקי' והניח עסקיו ובא לידי הפסד מרובה ובגדה בו ובהיות שיצא הבושה חשבתי והערכתי ההפסד על ע"ה זהובים ומה שמסרה מודעה אקוה להש"י שלא יהא בו ממש חדא שנתנה לי תקיעת כף לקיים וגם קבלה ק"ס וגם נתנה משכנות קודם זמן שנכתב בשטר מסירת מודעה שהוא עיקר וכבר נולד ואף אם עדיין לא ניתן המעות מה בכך הלא שעת תקיעת כף וק"ס עיקר והיה קודם מסירת מודעה. ועוד אני לא אנסתי אותה ולא גרמתי לה האונס ת"ל ומרת אידל טענה שהשליש החזיר לה המשכון וקודם שהחזירה לו לידו מסרה מודעה וכל מה שנעשה מקודם נעשה על פי עדים פסולים והיה כחוכה ואיטלולה וכמ"ר הילל טוען שזה הוא שקר עכ"ל: תשובה הנה צריכים אנו ליישב בדבר אם מסירת מודעה בלא אונס לפחות במתנה מועיל ואם מועיל גם כן לבטל שבועה. ואם זה נקרא אונס. ואם ידוע האונס אם צריך מודעא ואם נדון דידן דומה למכר או לשכירות או למתנה. ואם פשרה ראשונה בטילה והיה מודעה קודם שחזרו ונתנו המשכון או אם לא בטילה ואם כן היה מסירת המודעא אחריו. גרסינן בבבא בתרא פרק חזקת הבתים (דף מ"ז) אמר רב תלוי' וזבין זביני זבינא ופסקו התוס' (דף מ"ח) לאו דווקא נקט תלוה דאפי' בלא יסורין אלא מחמת אונס ממון כי ההוא מעשה דפרדיסא הוה זבינא ואי מסר מודעא לא הוה זבינא דק"ל כרב הונא דכתבינן מודעא אזבינא דווקא מכר אבל מתנה תלוה ויהיב לא הוה מתנה אפילו לא מסר מודעה אי ידעי עדים באונסיה. והיכא דמסר מודעא אפי' לא ידעיה עדים אונסיה כתבינן וכן בגיטין עכ"ל. משמע דבמסירת מודעא אפי' לא הוה אונס הוה מודעא במתנה. וגם הרא"ש מפרש בהדיא פרק ח"ה (דף קצ"ה) גבי מודעא דמאי אי דגיט' ומתנתא גילוי מילתא בעלמא פי' הרי מגלה דעתו כו' עד ואי כשמסר מודעא אפי' אם ידוע שהמודעא שמסר בפני העדים דברי שקר הם הוה מודעא לבטל המתנה ולא דמי לזבינא עכ"ל. הרי בהדיא דאף כי אין שם אונס הוה מודעא וא"כ נלמוד מכאן לנדון דידן אם נאמר שהוא כמתנה וגם נאמר שק"ס והמשכנות שהונחו בראשונה לאו כלום הוא והוה בטל א"כ הוה מודעא מודעא אף אם אין אונס. וכן כתב הטור בשם הר"ר יונה מ"מ יש לחלק דדווקא היכא דהמתנה בלא שבועה אבל היכא דהוה בשבועה כנדון דידן דהוה ג"כ תקיעת כף בפני עדים לא ועל כרחינו אנו צריכים לחלק חילוק זה כי קשה על הרא"ש והתו' שהבאתי לעיל ממה ששנינו הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר"ה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור כו' ומפרש לה רבא התם בפ' ד' נדרים כגון שהתנה כו' ועל זה פר"ת מה שפי' ובסוף דבריו כתבו התוספות וז"ל ונראה דביטול זה אינו מועיל אלא לנדרי עצמו אבל לנדרים שמדירו חבירו אינו בטלים עכ"ל ופשיטא שאין לך מודעה גדולה מזו שאומר כל נדר כו' ואפ"ה כתבו התוספות שאין מועיל הואיל ואין שם אונס. אלא ע"כ צריכים אנו לחלק שכשנודר לחבירו חמור מנדר בפני עצמו קל וחומר