שארית יוסף מז

הוא שאינו אונס כמו שאבאר. ואין צורך לי כ"כ לדקדק ממה שכתוב לשון פרעון דהוה פשרה שהרי גם לדברי טענות כמר מענדל הוה פשר דהוי כמכר שהרי הודה שהרחיב לו זמן החוב של ל' זהובים. ואעפ"י דהוה דבר מועט מ"מ הרי פסק מהרי"ק בשורש קפ"ה וז"ל הנאנס לעשות דבר מה ומטי ליה הנאה מיניה הוה כתלוה וזבין דזביני' זבינא הגם כי הנאה שקבל הוה דבר מועט בערך מה שנאנס לעשות עכ"ל הרי בפי' שאפילו דבר מועט שנהנה הוי כמכר ומה שכתבתי לעיל שטענת אונס מחמת יראת הנושים אינו אונס ראייתי שהרי כתב הטור חושן המשפט (סי' ר"ה) וז"ל ואפי' באונס דאתי לי' מאחריני דווקא שאנסוהו למכור אבל לא אנסוהו למכור אלא ליתן מעות ומחמת שלא היו לו מעות הוצרך למכור לא הוה אונסא וזביני' זבינא עכ"ל. ובנדון דידן גם כן לא אנסוהו לפשר אלא שרצה לתבוע חובו ובשביל שלא רצה לגלות טענותי' עשה הפשר והוה כמו אנסוהו למעות הנ"ל וק"ל, ואין לפקפק על הפטור שהוא בלא עדים רק כתב ידו שהרי כתוב בטור ח"מ (סי' ס"א) וז"ל שטר מחילה מעשה בכל יום שהמוחל כותב בכתב ידו וחותם וכן היה הדין אם כתב אחר וחתם הוא כו' עכ"ל. ועוד יש לי להביא ראי' שאין אונס זה מקרי אונס שהרי מה שתבע כמר זימל חיוב' שהיה ח"ל לזמן ההוא כדין תבע שהרי היה לו שטר חוב וכתב מהרי"ק בשורש קכ"ה שאינו אונס שמביא תשובת הרא"ש שהביא הטור אבן העזר על אשה שמחלה מקצת כתובה לבעלה והוא טוענת שגיזם לגרשה או ליקח אחרת ופסק הרא"ש דהואיל וכדין היה עושה באשר לא היו לו בנים ממנה והואיל וכדין עבד והיא שיחדתו במחילת מקצת כתובה דלא הוי אונס והמחילה קיימת אף כי מחילה כמתנה עכ"ל וה"ה לנדון דידן דהתביעה כדין עבד והוא שיחד אותו בפטור זה שלא לתובעו נראה שקיים וק"ל. ועוד נ"ל ראיה שהרי פסק בשורש הנ"ל כשמגזמו להביאו בערכאות אינו קרוי אונס הואיל ואינו ודאי וברור שיהיה לו נזק. כ"ש בנדון דידן שאינו ודאי שבשביל טענה זו ימנעו מלהאמין לו אותו שהאמינו לו קודם כי כמה עשירים שנותנים לפעמים ריוח לאחרים יותר מריבים. ואין להקשות על מהרי"ק מתשובות רשב"א שפסק המגזם למכור הוה אונס. די"ל שרשב"א מדבר שרוצה להגיד לשררה איזה ענין שבזה כנגדו יתחייב קנס לשררה שלו דהוה ברי היזיקא כתוא מכמר. אבל לתובעו לדין בערכאות לא ברי היזיקא. ואין לומר שאעפ"י שמחל לא הוה מחילה הואיל והתביע' היא שיחזיר לו ריבית קצוצה שזה לא ניתן למחול כמו שכתב הטור יורה דעה סי' ק"ס וז"ל הגאונים כתבו שאם מחל הלוה למלוה ריבית שלקח או שעתיד ליקח אעפ"י שקנו מידו אינו כלום שכל ריבית בעולם מחילה והתורה אסרה אותה מחילה מ"מ חדא דהמיימוני חולק והטור מביאו באחרונה. ועוד הלא מביא הטור ג"כ הרא"ש שהכריע וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב ודאי אם לקח ממנו הריבית וצריך להחזיר לו מועלת מחילה לפוטרו כשאר גזילה אבל כו'. ונדון דידן תבעו להחזיר ומחל לו דהוי מחילה לדברי הרמב"ם ולדברי הרא"ש. העולה בידינו שנדון דידן ממסירת המודעה אינו ידוע לעדים מתי נעשה וגם לא ידעו בשום אונס וגם האונס שטוען כמ' מענדל אינו אונס מתרי טעמיה הנ"ל וגם הפטור היה פשר דהוה כמו מכירה א"כ אין מסירה מודעה כלום וכ"ש שאין להוציא ממון מחזקתו כנלע"ד: טז) בפני תבעה מרת אידל את כמר הילל מווייסליץ אוך שהוציא עליה קול