שארית יוסף מג

לא אמר כלום כו' עד כדתנן בפ' יש נוחלין האומר בתי תירשיני במקום שיש בן לא אמר כלום כו' עכ"ל. הרי מפורש שסתם בנים אין בת בכלל. וגם הואיל ואמר בלשון ירושה אין הבנות יורשות במקום בן אפי' כשאמר בפי' שתירש כ"ש בנדון דידן שאמר לשון ירושה וגם אמר סתם בנים שאין בנות בכלל הנלע"ד כתבתי: יד) שאלה מק"ק קרעמזיר בענין יתמי ראובן שהגדול שבהם היה בן י"ג או י"ד שנים ונתן כל אשר לו לכמר שלום וגם לתוספות חיזוק נתן לו שטר מכירה ושיחול הזמן שעה לפני מותו ומת והחל"י ושאר היתומי' והאפטרופוס שהיה גם אפטרופוס של הנער אמר חדא שאין נזקקי' לנכסי יתומים כי הם ראוים לירש חלק אחיה' והם קטנים אין להוציא הנכסי' מחזקתם ועוד טוען שאין מכירה ולא מתנה כי אין ממשות במעשה הנער ובפרט כאשר היה לו אפטרופוס. עכ"ל השאילות בהיות שלא נתפרש השאילה אם נתקיימו השטרות אם לא צריך אני להאריך קצת: גרסינן בפרק גט פשוט (דף קע"ד) אין נזקקין לנכסי יתומים מ"ט רב פפא אמר פריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה רב הונא בריה דר"י אומר אימר צררי אתפסי מאי בנייהו א"ב כשחייב מודה. אי נמי דשמת' ומת בשמת' דלרב פפא אין נפרעין ולרב הונא נפרעין ופסק הגמרא כרב הונא. ופסק הטור (סי' ק"ח) (והר"ן פ' אלמנה ניזונות דף תקכ"ט) דאם מת תוך הזמן אז נפרעין ונזקקין דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו ש"מ במקום דלא חיישינן לצררי נזקקין שהרי נתן לו כל אשר לו. ואעפ"י שכתב הטור שם וז"ל וכגון שנתקבלה העדות בחיי אביהם דאם לא כן אין מקבלין עדות בפני קטן עכ"ל. וא"כ בכאן אם לא נתקבל העדות בחיי הנער אין מקבלין עתה בפני הקטנים וכן כתב הרא"ש כלל פ"ה סוף (סי' ח"י) וז"ל ומה שכתבתי למעלה דמלוה ע"פ גובה מיתמי היינו כשנתקבל העדות בחיי אביהן אבל לא נתקבל כו' עד ויתומים קטנים כשלא בפניהם דמי עכ"ל. מ"מ הלא כתב הטור ח"מ (סי' מ"ו) וז"ל ומקיימין אותו אפילו שלא בפני בעל הדין ואפילו עומד וצווח מזויף הוא כו' ואעפ"י שמביא טור ח"מ תשובת הרא"ש (סי' ק"י) שכתב שאין מקיימי' והב"י מקשה אהדדי ובתירוץ אחד מחלק בין יתומים לשאר בעל חוב מ"מ הרי ב"י מביא דברי ר' יודא בן הרא"ש שאומר שחזר הרא"ש מתשובותיו כי הפסקים ר"ל האשיר"י באחרונ' כתב אותו. עוד מביא תי' שמחלק בין צואה לשאר שטרות כי שטר צואה דווקא אין מקיימין וע"ש. אבל לא סבירא להו לחלק ולומר ליתומים אין מקיימין וכתב ששאר פוסקים סבירא להו שאפילו בצואה מקיימין וגם המיימון כתב בפ' י"ב מהלכות מלוה גבי קרקע שהיתה בחזקת יתומים קטנים שמקיימין את השטר אעפ"י שהיתומים קטנים וכן כתב בעל התרומה (סי' י"ד). ועוד י"ל שהטור וגם הרא"ש מדברים בעדות על פה בלא שטר וכן יש לדקדק מלשון הרא"ש שפרט בפי' ומה שכתבתי למעלה דמלוה על פה גובה מיתמי כו' הרי שפרט דווקא מלוה על פה אבל לא בשטר ובכאן בנדון דידן הוא בשטר. וכן כתב המרדכי פרק השולח (דף תר"י) וז"ל אמנם יש להקשות מדרבא אדרבא דפסיק מקיימין השטר שלא בפני בעל דין בפרק הגוזל בתרא ובערכין פסק דאין נזקקין לנכסי יתומים ובערכין נרא' דרבא אף בשטר קאמר דכולי שמעתתא אף בשטר מיירי