שארית יוסף מב

שעבוד או אם גם לא כתוב ככתוב דמי כי סתם שטר הוא שעבוד נכסים ומ"מ יכול ליתן ולא טריף ממשעבדי וא"כ מאי שנא מנדון דידן. אין הנדון דומה שהרי כתב הטעם שלא כתב לו רק כאחד מבניו הן רב הן מעט ואף אם נותן לאחר מ"מ מקיים מתנתו שנותן לו כחלק א' מבניו ולא הבטיחו בשום סך. אבל בכאן בנדון דידן נכתב סך ה' אלפים וק"ל, ועוד נ"ל להביא ראיה שכל שטר חוב אפילו שהחוב זמנו לאחר מיתה טריף ממשעבדי דאמרינן בריש פרק אעפ"י (דף נ"ה) איתמר כתוב בנין דכרין פומבדיתא אמרי לא טרפו ממשעבדו ירתון תנן. בני מתא מחסיא אמרי טרפ' ממשעבדי יסבון תנן. הרי בפי' דאי יסבון תנן טרפ' אף כי אין החוב חל עד לאחר מיתה וה"ה לנדון דידן. ואף על פי שבנדון דידן כתוב ג"כ לשון ירושה מ"מ הלא כתוב לשון מתנה ג"כ ועוד הרי מפורש בו שעבוד קרקעות א"כ אית לן לילך אחר לשון מתנה ולא אחר לשון ירושה דמשמע דלא שעבד כמו בירושה כי אם אחר לשון מתנה הואיל ומפורש שעבוד קרקעות וגם כתוב בשטר כל לישנא דמשתמע לתרי אפי יהא נדרש לטוב בעל השטר ופסק הרא"ש שהולכין אחר לשונות שנהגו לכתוב הואיל וכתוב ג"כ לשון מתנה וק"ל. הארכתי בשביל שבשטר ח"ז שלנו כתוב שעבוד קרקעות ואעפ"כ לא טרפי ממשעבדי וא"כ מה שכתב בשטר זה שעבוד קרקעות אין כ"כ ראוי לטרוף ממשועבדים וק"ל. לכך הייתי צריך להביא טעם המרדכי הנ"ל שלא כתוב לו סך ידוע וק"ל. וכדאמרי' בפ' הניזקין (דף נ') קצובי' אעפ"י שאין כתובים הרי שתלה הדבר שטורף ממשעבדי הואיל וקצובים וכאן קצובים וא"כ אין שטר ח"ז דומה לנדון דידן: יג) שאלה עוד על שטר חוב של חמשת אלפים הנ"ל שכתוב בו שהבני' שיהיו לאשה זו ירשו לאחר מותו כו'. ויש לו ממנה בנים ובנות אם הבנות בכלל ליקח חלקם ג"כ או נאמר דוקא בנים זכרים משמע עכ"ל השאילה: נ"ל שאין הבנות בכלל. חדא שכתוב בשטר ירשו בנים ה' אלפים כו' והבנות אינן בת ירושה במקום בנים כמו שאבאר. ועוד שאפילו לא כתוב לשון ירושה מ"מ מספק אין לדון אותו שדעתו להעביר ירושה דאורייתא וראיה ברורה מירושלמי ואלפסי מביא פרק מי שמת (דף רכ"ד דע"ב) וגם הרא"ש מביאו בפרק הנ"ל וז"ל הירושלמי פ' שני דייני גזירות מי ששלח ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני בנות בכלל ואם אמר בשעת מיתה אילו לבני אין הבנות בכלל ופי' הר"ן טעמא דמילתא משום דבחייו רוצה לכבד בנותיו כדי שיהיו חביבות על בעליהן אבל בשעת מיתה אינו רוצה לעקור נחלה דאורייתא עכ"ל. הרי ראיה ברורה שסתם בנים בענין ששייך לאחר מיתה אין בנות בכלל כי אומדין דעתו של אב בכך ואין חולק בדבר. וכתב המרדכי (דף רנ"ד ע"ב) פסק הר"ם ה"ה לבריא שאמר אם אמות ינתן כך וכך היינו מחמת מיתה. ועוד ראיה ברורה שאין בת בכלל בנים וגם הואיל וכתוב לשון ירושה אין הבת בכלל שהרי כתב הר"ם והמרדכי מביאו (דף רנ"ד ע"ב) ונשאל לר"ם על עסק אדם שהתנה עם בניו הראשונים כו' כל בנים שיולדו ממנה ירשו חלקם בשוה עם הראשוני' ולא נולד כי אם בת כו' והשיב זה אין צריך פנים דבת אינה בכלל בנים דתנן בנזיר כו' עד אבל בת בין הבנים ואמר בלשון ירושה